אבישי סמולר - השדרוג ושברו

"משהו שאני מצטער עליו בקריירה שעשיתי? האמת, לאחרונה, אחרי הפרישה שלי מכדוריד, שאלתי את עצמי הרבה את השאלה הזאת, כי זה עניין שתמיד ליווה אותי בקבלת החלטות.

סמולר מראשל"צ. "כבר הייתי מבוסס"  | צילום: טל שחר

 "תמיד רציתי להגיע למצב שבו אגיד לעצמי: 'על זה אני לא מצטער, את זה לא הייתי עושה אחרת'. ויכול להיות שאת הדבר הבא, בדיעבד, כן הייתי משנה. ב־2010 החלטתי לעבור מווצלאר, הקבוצה הראשונה שלי בבונדסליגה הגרמנית, ללמגו, שהיתה אז שם דבר בענף. ההתלבטות היתה אם להמשיך בווצלאר, שם כבר הייתי מבוסס, או לעבור לקבוצה טובה יותר.

בחרתי להשתדרג, כי פחדתי שלא יהיה לי עוד חלון הזדמנויות להגיע למועדון כזה. בספורט המקצועני אתה הרי לא יודע איפה תהיה בעוד חודש, ותיד יכול להיות שתאכל את עצמך כל החיים שפספסת הזדמנות כזאת. עברתי ללמגו, ובדיעבד הסתבר שזאת היתה טעות. כעבור שנה הם נקלעו לקשיים כלכליים, ואני חזרתי לארץ עד הפרישה בסיום העונה החולפת".

אלי רבי - הגביע האבוד 

"מאמן כדורסל תמיד מצטער שלא עשה כך או חשב אחרת. והרגע שאני מצטער עליו יותר מכל התרחש בגמר גביע המדינה, שנת 2000, במלחה.

רבי. "טראומה, על אמת"  | צילום: טל שחר

 "אימנתי את בני יהודה והפסדנו 69:57 בגמר למכבי רעננה. ולמה מצטער? כי לפחות לטעמי שיחקתי לא נכון מבחינה טקטית בגמר ההוא. זה משחק שהיינו צריכים לנצח בו, ולהביא גביע מרגש לבני יהודה, אבל בסוף קרה בדיוק ההיפך. חוויתי את ההפסד כל כך קשה שעד היום, כמעט 20 שנה אחרי, אני עדיין לא מסוגל לראות את קלטת המשחק. חוויתי טראומה. על אמת.

באנו למשחק באותה שיטה כמו לקרב נגד אליצור רמלה בחצי הגמר, שהיתה אז פייבוריטית ברורה. אבל בגמר הכל התפקשש לנו, כי היינו צריכים לשמור בצורות אחרות של הגנה. אולי הרבה אזורית, ואני התעקשתי על אישית במשך 40 דקות. מאוד נלחצתי מנילי נאתכו ז"ל, שהיתה אז קלעית אדירה ברעננה, רק שהזנחנו את טארה ויליאמס, שקלעה באותו משחק 36 נקודות ופירקה אותנו לגמרי. מאז, לשמחתי, זכיתי בכמה תארים אחרים".

בן שהר - הפספוס הספרדי

"מצטער? אפשר לקרוא לזה יותר 'פספוס'. עד כה שיחקתי ב־12 קבוצות, אבל במבט לאחור, אני מרגיש שבמועדון אחד פספסתי הזדמנות לשדרג באופן מאוד משמעותי את הקריירה שלי, ואולי אף להוביל אותה למקום אחר ממש.

שהר. "הייתי עוד ילד" | צילום: אי.פי

 "ב־2009 חתמתי באספניול מהליגה הספרדית. הייתי עוד ילד, בן 20, עם חוזה לארבע שנים ורציתי בעיקר לשחק. רק שאחרי עונה שבה לא קיבלתי מספיק דקות היה לי דחף לקום ולעזוב. היום אני מבין את המשמעות של רוטציה בדקות משחק בין שחקנים, וכמה צריך להמתין בסבלנות להזדמנות. אבל אז לא חשבתי כך. וחבל, כי יכולתי להצליח שם.

אגב, כשאני הולך מדי פעם למשחקים של אספניול, האוהדים זוכרים אותי וזה רק מגביר את תחושת הפספוס. אבל אז לא הסתדרתי עם הלחץ. לא הבנתי שצריך להישאר ולהילחם ולא למהר לעזוב. אבל מה לעשות - זה כבר חלב שנשפך".

 שחר פאר - ההחמצה נגד סרינה

"אני לא יודעת אם זה רגע שאני מצטערת עליו, כי למדתי לאורך כל הקריירה שתמיד צריך לחשוב כבר על המשחק הבא, אבל ההפסד נגד סרינה ויליאמס ברבע גמר אליפות אוסטרליה ב־2007 היה ללא ספק מה שאני יכולה לקרוא לו 'הרגע המפוספס בקריירה שלי

צילום: אורן אהרוני

"אמנם היו לי בטניס כמה הפסדים שלא אשכח כל חיי, אבל המשחק ההוא, שהסתיים אחרי שלוש מערכות - 3:6, 6:2, 8:6 ובהפסד דרמטי - הוא אחד מאלה שעדיין מתויקים וחיים אצלי בזיכרון. קשה לי להגיד אם אני מצטערת שבאותו יום לא עשיתי דברים אחרת על המגרש כי נתתי את כל מה שיכולתי לתת, אבל זה באמת רגע שקשה לשכוח. תחושת הבאסה בסוף, האכזבה הגדולה.

הרגשתי באותו ערב שזה כבר היה בידיים שלי, שהייתי יכולה לנצח את המדורגת 1 בעולם בעבר, ומי שגם אז נחשבה לטניסאית הכי טובה בעולם. מה שכן, התחושה היתה קשה לזמן קצר בלבד, כי כבר למחרת חשבתי על המשחק או על הטורניר הבא. ככה זה תמיד היה אצלי".

מאיר טפירו - הוויתור על אסטודיאנטס

"יש רגע אחד בקריירה שלי שאני יכול להגיד שאני מצטער עליו. ב־2003, כשהייתי בשיאי, קיבלתי הצעה מאסטודיאנטס הספרדית. אבל בסופו של יום החלטתי לוותר על ההצעה ההיא, ולחתום בבני השרון שהציעה לי חוזה תמורת יותר כסף.

טפירו. "מפריע לי שלא הלכתי לשם" | צילום: אבי מועלם

נכון, שיחקתי אחר כך בנאנסי הצרפתית, וכך חוויתי במידה מסוימת את הכדורסל האירופי. אבל רציתי גם לטעום את הכדורסל בליגה הספרדית. עד היום אני מרגיש שמדובר בהחלטה שהיתה קצת מפוספסת. משהו שאולי קצת חסר כדי להשלים את תמונת הקריירה הארוכה שלי, ובטח כשהזדמנות כזאת כבר היתה מונחת לפתחי ולא לקחתי אותה.

 "שיחקתי בהרבה קבוצות גדולות, באליפויות אירופה במדי הנבחרת, הייתי שותף לרגעים גדולים ומרגשים, ולשמחתי הגשמתי הרבה חלומות בכדורסל. ובכל זאת מדי פעם אני עדיין חושב על כך שיכולתי לגעת גם ב'חלום הספרדי'. 

בזמן שבו הגיעה ההצעה מספרד הייתי בשיא הקריירה שלי ככדורסלן, אבל לצערי החמצתי את האפשרות הזאת, ולאחר מכן אותה הזדמנות כבר לא חזרה".

יעקב בוזגלו - הראש הסתחרר

"הקריירה שלי התגלגלה בצורה לא נכונה, ולצערי לא היה לי את יעקב בוזגלו שיטפל בי... בשנת 79' נמכרתי בסכום חסר תקדים מהפועל ירושלים להפועל תל אביב. עברתי בעקבות כך להתגורר בתל אביב, וזה סחרר לי את הראש. השתן עלה לי לראש, ולמעשה הגעתי לשם על תקן של סופרסטאר. הרגשתי שאני יכול לקרוע את העולם. זה כמו שאתה לוקח מישהו שחי את כל חייו בעיר קטנה בישראל ומעביר אותו בבת אחת לניו יורק. ברגע אחד כל העולם נפתוח בפניי. לא חייתי חיים ספורטיביים, ועשיתי הרבה שטויות. התחתנתי כבר בגיל 20, כשעברתי להפועל תל אביב, ואחרי שנתיים התגרשתי.

בוזגלו. "הרבה שטויות" | צילום: שאול גולן

 "החיים הלא ספורטיביים גבו מחיר, והתחילו להיות לי פציעות בשרירים. אחרי שנתיים שבהן לקחתי אליפות עם הפועל תל אביב, אבל שלא הייתי ממש דומיננטי בהן, החלטתי שאני חייב להתחתן אם אני רוצה לחזור ליכולות שלי - וכך עשיתי. התחתנתי עם חני אחרי שלושה חודשי היכרות, ועברתי לשחק בהפועל לוד שהיתה אז בליגה הארצית, כמו הליגה הלאומית היום, ועליתי איתה ליגה כבר בעונה הראשונה.

בעונה השנייה התמקדנו בלהישאר בליגה, ובשלישית כבר לקחנו את גביע המדינה - וסחפנו אחרינו עיר שלמה. אחרי שלוש שנים בלוד חזרתי להפועל ירושלים שהיתה בליגה השנייה. כבשתי את השער שהעלה אותנו לליגה הראשונה, אבל שנה לאחר מכן ירדנו ליגה. עברתי לבית"ר ירושלים ולקחתי איתם אליפות בשנת 1987".   

 שלמה קירט - המעבר לבית"ר נתניה

"בדרך כלל פגעתי בקבוצות שחתמתי בהן, ולא היו לי בעיות", נזכר כדורגלן העבר שלמה קירט השבוע. "אבל פעם אחת, כשסגרתי בבית"ר נתניה באמצע שנות ה־80, זה היה אחרת לגמרי. היו שם אז שחקנים בכירים והיינו אמורים להיות מהקבוצות הכי טובות בליגה הראשונה.  

קירט. "טעות גדולה" | צילום: שאול גולן

"הכל התנהל כשורה עד שהתחילו שם בעיות לא פשוטות בכלל. הנהלת הקבוצה דאז קיבלה כסף מ'קרן מתקנים', אבל חישבה את צעדיה באופן לא נכון - והפסידה את הכסף אחרי שכבר עשתה הסכמים עם שחקנים. בשלב מסוים כבר לא היו יכולים לשלם לנו, עד שהתפרקנו. הייתי אמור לקבל מנתניה 60 אלף דולר, ולא קיבלתי. תבעתי אותם בבית משפט, והשופט אמר עלי בפני כולם: "זה שהוא רץ הרבה כולם יודעים, אבל למה הוא צריך לרוץ אחרי הכסף?". בסוף הוא אמר לי: 'תראה, יש כאן סוללה של נושים - תעשה את החישוב שלך. או שתקבל 200 שקל לחודש, או 7,000 דולר בתוך שבוע'. זה אכזב אותי מאוד. את העונה ההיא לא סיימתי שם, יחד כמובן עם עוד כמה שחקנים אחרים שעזבו.

 "היתה תחושה של קטסטרופה גדולה. בשלב מסוים - לפני שהקבוצה התפרקה - אפילו הגיעו ניידות של משטרה במהלך אחד האימונים כדי לעצור את המנהלים לחקירות. אז אפשר להבין איזו עוגמת נפש זאת היתה. ומי שילמו את מחיר ההתנהלות הלא טובה? האוהדים והשחקנים".

פיני בלילי - פרישה מוקדמת מדי

"הדבר היחיד שקצת מקשה עלי כשאני חושב על הקריירה שלי הוא שהחלטתי לפרוש מהכדורגל מוקדם מדי. לפני שש שנים וחצי, בגיל 32, סיימתי חוזה של שנתיים בבני יהודה, וקיבלתי פניות מקבוצות ליגה לאומית, שלא היו הכי אטרקטיביות. קבוצות ללא קהל או מטרה.

בלילי. "נשאבתי לזה" | צילום: אבי מועלם

 "לא היה חשוב לי הכסף, והעיקר מבחינתי היה להגיע לקבוצה בעלת מטרות. בסוף החלטתי שאם לא תגיע הצעה טובה מקבוצה גדולה - לא אשחק. התחלתי להתאמן להנאתי בכיף, עבר חודש ועוד חודש - ואז בסוף ספטמבר תחילת אוקטובר חמי יוסי, שהיה הבעלים של מכבי עירוני בת ים, ששיחקה אז בליגה א', הציע לי: 'בוא תתאמן אצלי, תשמור על כושר עד שתהיה לך קבוצה'.

אמרתי לעצמי 'בעצם למה לא? בכיף, אלך לשמור על כושר'. ובאמת היה מאוד כיף ומעניין. בהמשך, בשיחה לא רשמית, הוא שאל אותי: 'למה בעצם שלא תשחק אצלנו? אין לך קבוצה, תשחק ונראה מה יהיה'. ככה נשאבתי למשחק בליגות הנמוכות נשארתי שם, והשאר - היסטוריה

"אני לא יודע אם 'מצטער' היא המילה הנכונה כאן, אבל בדיעבד אם הייתי חושב שככה תסתיים הקריירה שלי ושאשחק עוד שנתיים בליגה א' בבת ים, הייתי בוחר לנסות לשחק בליגה הלאומית או בליגת העל, ואולי מקבל החלטה אחרת. ואם כבר בליגה א' אז בקבוצה אחרת, בעלת שאיפות. אבל מה לעשות, זה מה שקרה בסופו של דבר".  

גל נבו - בחירה של מאמן

"בשנתיים שלפני אולימפיאדת ריו, בין 2014 ל־2016, עשיתי שינוי מקצועי גדול - עברתי מאימון במסגרת של הנבחרת לתפקיד מאמן אישי. שינוי שעשה לי טוב מאוד.

נבו. "כנראה שהיה בי פחד" | צילום: אורן אהרוני

 "אני מצטער מאוד שלא עשיתי את הסוויץ' הזה מוקדם יותר. במבט לאחור, כנראה שהיה בי פחד או חשש. העדפתי להישאר עם משהו שהכרתי והיה לי נוח איתו, גם כשכבר הבנתי שהוא עבד פחות טוב בשבילי. עד שיום אחד היתה לי תחרות גרועה ממש, והבנתי שאין מנוס מלעשות את השינוי. שינוי שפשוט הקפיץ אותי קדימה

"אני די בטוח, גם אם מדברים עכשיו על חלב שנשפך, שאם הייתי עובד עם אותו מאמן אישי בחלון אולימפי שלם - הייתי יכול להגיע לפסגות אחרות, גם באולימפיאדת ריו עצמה. עכשיו, כאמור, זה רק משהו שאני יכול להביט עליו לאחור ולחשוב מה 'היה קורה אילו'".

עופר שטרית - הפיתוי של בית"ר

"היום, בדיעבד, אני בתחושה שעזבתי את הפועל תל אביב מהר מדי. כבר אחרי עונה אחת. הגעתי להפועל אחרי שנתיים במכבי חיפה ועונה אחת במכבי פתח תקוה. זה היה בעונת השרוכים, 1997/1998, ובסיום אותה עונה קיבלתי הצעה טובה מבית"ר ירושלים שאותה אימן אז דרור קשטן.

שטרית. "אי עשיית תואר בחנ"ג" | צילום: ראובן שוורץ

"זאת היתה הצעה טובה שהיה קשה לסרב לה, כי הציעו לי שם יותר כסף. זה מאוד החמיא לי, מה עוד שהגעתי מבית"ר לנבחרת ישראל. באותו זמן הייתי בטוח שקיבלתי החלטה נכונה, אבל היום אני אומר שהייתי צריך להישאר בהפועל תל אביב שאימן אז אלי כהן, כי כבר בניתי שם את המעמד שלי

"מבחינה מקצועית ההתחלה בבית"ר ירושלים דווקא היתה טובה. הבקעתי 17 שערים, אבל בעונה שלאחר מכן כבר החלו הבעיות הכספיות וזה לא הלך יותר כמו שחשבתי. לאחר מכן החליפו שם בעלים ונהיה ברדק עם הכסף

"בדיעבד, קשה לדעת מה היה קורה אילו. כששיחקתי בבית"ר הגענו לגמר הגביע נגד הפועל תל אביב, והפסדנו בפנדלים. שתי עונות לאחר מכן הפועל תל אביב זכתה בדאבל. מעבר לכך, מה שהכי מפריע לי הוא שלא עשיתי תואר בחינוך גופני".  

פליקס חלפון - עניין של גמישות

"אם אני חוזר לקריירה שלי כשחקן, אני מצטער היום בעיקר על דבר אחד - שעזבתי את הפועל תל אביב, דווקא אחרי שזכינו בגביע המדינה בעונת 97/98. הייתי קפטן הקבוצה והשחקן הכי חזק במערכת, אבל יצא שבדיוק באותו קיץ סיימתי חוזה של שנתיים, והקבוצה נרכשה על ידי מוטי אורנשטיין ומשה תאומים

חלפון. צריך להתגמש | צילום: יוסי רוט

"כאן למעשה התחיל הסיפור. חודש אחרי הזכייה אף אחד מההנהלה החדשה עדיין לא דיבר איתי, ומשהו לא הסתדר לי. כשחקן בכיר הייתי בטוח שיזמנו אותי ראשון לשיחה וישדרגו לי את החוזה, אבל פתאום אני שומע שהחתימו מגן ימני חדש (אילן בכר) ואותי השאירו בצד. כשכבר קראו לי הבנתי שבמקום להשתדרג בשכר רצו להפחית לי 30 אחוז ממה שהרווחתי.

בדיעבד הבנתי שעשו לי תרגיל במטרה להראות לי את הדרך החוצה. הפועל היתה הבית שלי, שם גדלתי, אבל הם לא הותירו לי ברירה. אמרתי 'אל תשדרגו לי את החוזה, תשאירו אותו כמו שהוא', אבל הם סירבו. קיבלתי הצעה ממכבי ת"א, והחלטתי לעזוב

"בדיעבד אולי הייתי צריך לוותר ולהתגמש, כי במכבי היתה לי עונה בינונית, וכאן התחילה הדעיכה בקריירה שלי. והפועל? היא זכתה בדאבל שנה לאחר מכן".