"לתת לילדים שפה אחרת" - פטריצ'יה וטוליו סונינו

'מרכז מנו', השוכן בבית הספר היסודי 'יצחק בן צבי' ברחובות, הוקם לזכר עמנואל סונינו שנהרג בשנת 1993 בפעילות מבצעית בשירות המדינה. יוזמי הרעיון הם הוריו, פטריצ'יה וטוליו סונינו.

מוזיקה, פסיכודרמה ותנועה.  פטריצ'יה וטוליו סונינו | צילום פרטי

המרכז נועד לעזור לילדים במצוקה רגעית בסביבה מתאימה ומיוחדת, לצד בית הספר, אך הוא פועל כיחידה עצמאית, ולמעשה זהו המרכז היחיד מסוגו בארץ.

במקום עובדות תרפיסטיות מתחומים שונים: אמנות, מוזיקה, פסיכודרמה, תנועה, בעלי חיים ועוד, בפיקוחם של מומחים ופסיכולוגים מטעם השירות הפסיכולוגי של עיריית רחובות, כאשר המימון מגיע ממשרד החינוך והתרבות.

מתנדבים נוספים עובדים בתחומים מקצועיים ואדמיניסטרטיביים, והמרכז פועל בשיתוף פעולה מלא עם הנהלת בית הספר, הרואה בו כלי עזר חיוני לילדים.

במשך שנות פעילותו הצליח המרכז לספק עזרה ותמיכה למאות תלמידים, וכיום כמעט 80 תלמידים מקבלים בו מענה בכל שנה, בחיזוק ביטחונם העצמי ובמתן תחושה כללית טובה יותר. בבית הספר מעידים כי המרכז יצר אווירה רגועה יותר בכיתות ובבית הספר.

את המרכז פתחו ההורים מתוך רצון להנציח את בנם, והם מספרים שהרעיון נולד כשחשבו איזו הנצחה הכי תתאים למנו. לדבריהם, הם רצו משהו דינמי, משהו חי שיכול להתפתח.

"חשבנו על העולם של הילדים, הוא מאוד אהב ילדים ומוזיקה", מספרת פטריצ'יה, "ועכשיו אנחנו שומעים כל הזמן את השם 'מנו' בהקשר לכל הדברים שהוא אהב. פתחנו את המרכז לפני 25 שנה כי ידענו שפה בבית הספר יש פוטנציאל מאוד גבוה מבחינת אינטלקטואלית ויצירתית, ולא תמיד זה בא לידי ביטוי דרך האמצעים הרגילים של מערכת החינוך, ולכן חשבתי לתת לילדים שפה אחרת. זה לא יהיה כמו סתם חוג, זה יפתח להם עולם שלם, וזה בא לידי ביטוי בתוצאות שלנו לאורך השנים".

בחדר הנעים שנמצא בחצר בית הספר ישנה פינה המזמינה לשבת, משחקים, פסנתר, מערכת תופים וכלי נגינה נוספים, ושולחן ציורים.

"שאלו אותי מה הייתי רוצה הלאה, ואני לא רוצה שום דבר, רוצה שהמרכז ימשיך ככה ושתמיד יהיה מאוד מקצועי וייתן מענה לכמה שיותר ילדים", מסכמת פטריצ'יה.

"לטפח דור של ילדים ערכיים" - רוית חדד-חכמו

שיעורי ההרשמה בבית הספר 'יבניאלי' שבשכונת אושיות ברחובות לא ידעו ימים טובים כמו ימים אלה. עם כניסתה של רוית חדד־חכמו למשרת מנהלת המוסד, חל אט־אט שינוי שכיום כבר אפשר לזהותו בבהירות: בית הספר נמצא בנסיקה עם עלייה של כמעט 20 אחוז בשיעורי ההרשמה, אחרי שנים רבות שבהן דשדש מאחור.

"סוגים שונים של תקשורת". רוית חדד־חכמו | צילום: אבי מועלם

חדד־חכמו, ילידת רחובות, בעלת תואר ראשון בהוראת חינוך גופני ותואר שני במינהל מערכות חינוך, נשואה ואם לארבעה, החלה את דרכה בחינוך לפני כ־21 שנה בבית הספר 'יבניאלי' כמורה לחינוך גופני. לאחר 11 שנים בהוראה מונתה לתפקיד סגנית מנהלת בבית הספר במושב ניר צבי.

"לפני כחמש שנים נפלה בחלקי הזכות לחזור למקום שבו גדלתי, התפתחתי, צמחתי - בית ספר 'יבניאלי', והפעם בתפקיד מנהלת בית הספר", סיפרה השבוע. "בית ספר 'יבניאלי' הוא בית ספר לתקשורת השם דגש על למידת סוגים שונים של תקשורת, הבאים לידי ביטוי בתכנים הנלמדים - תקשורת בין אישית, תוך אישית ומעשית. אני חושבת שכאנשי חינוך עלינו לראות את הילד בהיבטים שונים, כמכלול, ולדעת לזהות את הצרכים השונים בתחומים רחבים: חברתי, התנהגותי ולימודי. אני מאמינה שבדרך זו נוכל ליצור קשר שיוביל להצלחה, לקידום ולמימוש עצמי אצל כל תלמיד ותלמידה".

חדד־חכמו מציינת את עבודת הצוות בבית הספר, המבוססת על אמון, הערכה, כבוד הדדי, חמימות, אכפתיות ויחס אישי, המנחים אותה בעבודתה כמנהלת.

אי־אפשר לדבר על בית הספר מבלי להזכיר את הפרויקטים הרבים שחדד־חכמו יזמה בו. לפני שלוש שנים נפתחה כיתת 'קשת' המשותפת לתלמידים חילונים, דתיים ומסורתיים, ובבית הספר פועלת תוכנית 'חדשנות בחינוך' שמטרתה לקדם את השפה הכתובה. מרחב נוסף שפיתחו בבית הספר הוא 'צומחים ומצמיחים ביבניאלי', שבמסגרתו התלמידים שותלים צמחים, מגדלים פירות וירקות ומטפחים חממה.

בנוסף, ישנו מרחב למידה בשם 'מדעי המחשב ורובוטיקה', שבו התלמידים מכירים את סביבת התכנות 'סקרטץ''.

השנה נפתחה בבית הספר מסגרת חינוך ייחודית - 'חטיבה צעירה קשת' שבה לומדים ילדים בגילאי חמש עד שבע. במסגרת זו הילדים לומדים תכנים יהודיים־ישראליים, מתפללים בבוקר, לומדים את פרשת השבוע ונחשפים בדרך חווייתית למסורת ולתרבות ישראלית.

"התפילה שלי היא שכל התוכניות, המשאבים, היוזמות והעבודה החינוכית יישאו פרי ונצליח לטפח דור של ילדים ערכיים, המאמינים בעצמם וביכולתם להגיע להישגים בתחומים שונים, למצות את הפוטנציאל שבהם ולבחור בדרך שתוביל אותם למקומות טובים".

"לתת להם עוצמה וביטחון" - רותם בורוכוב 

שכבה שלמה התגייסה, איתרה הורים ואף בוגרים של בית הספר 'דה שליט', וקידמה את המורה האהובה עליהם, רותם בורוכוב, לשלבי הגמר של 'המורה של המדינה'. היא הגיעה ל־15 האחרונים בתחרות, לא זכתה בגמר, אך כן זכתה לחוות את ההערכה הרבה שרוכשים לה תלמידיה, ולמעשה כל מי שבא איתה במגע.

"יש מישהו שמקשיב ואוהב". רותם בורוכוב | צילום:אבי מועלם

"רותם בורוכוב היא מורה בחטיבת הביניים, סגנית מנהלת, מורה למתמטיקה ומחנכת", מספר עליה מנהל קריית החינוך 'דה שליט', אבי קיש. "כל האמנות בחינוך היא לייצר פניות. תמיד יש את הקלישאה של 'יש לך את הפוטנציאל', והיא יודעת לייצר את המפתחות הנכונים כדי לאפשר את הלמידה, כי היא מקשיבה ולומדת ומכירה את הילד, לא התלמיד".

ולא בכדי מרעיף עליה המנהל את המחמאות. בורוכוב ידועה כמי ששומרת על קשר עם בוגריה. אם יש למישהו הופעה חשובההיא תהיה שם בקהל, אצל כל אחד ואחת מהם. "היא לא מצטמצמת להוראה המסורתית של לוח וגיר. היא פותחת את הלמידה למרחבים חדשים. לא מפתיע אותי שההורים התגייסו כך", מסכם קיש.

"זה היה מאוד מרגש", מספרת בורוכוב על הליך קידומה לתחרות 'המורה של המדינה'. לדבריה, היא קיבלה טלפונים והודעות ללא הפסקה. "זו המתנה הכי גדולה שאפשר לקבל. אנחנו עובדים כל כך קשה, והנה, היינו משמעותיים בשביל מישהו. חטיבת ביניים היא גיל של בין לבין. אין את הלחץ של הבגרויות והציונים, ואני מחפשת את המשמעות. אמרתי לתלמידים: חשוב שתצליחו ותצטיינו, אבל יותר חשוב שתרגישו שיש מישהו שמשיב ואוהב, ומוכן לעשות בשבילכם, ובשביל זה אני פה".

את באמת מגיעה לכל ההופעות שלהם?

"בכל מקום שיופיעו ויקבלו תעודה, אני אהיה שם", היא אומרת. "חשוב לי לבוא ולתת להם את העוצמה ואת הביטחון, והם מחכים לזה".

בנוסף לכל אלה, היא עורכת אצל כל התלמידים שלה ביקורי בית. "אנחנו פשוט הופכים למשפחה אחת גדולה. זה קשר אמיץ ואמיתי, ומהמקום הזה יכולה לצמוח מצוינות, כי כשילד מרגיש שמאמינים בו הוא יכול להתחיל לצמוח".

כששמעה על בחירתה לאנשי השנה בחינוך, ביקשה לומר תודה: "זה מחמם את הלב. תודה לאבי קיש, מנהל הקריה, על האמון והתמיכה. זה מאוד מרגש אותי שהוא רואה אותי, וכמובן לכל ההורים והתלמידים שבזכותם הגעתי לאן שהגעתי, תודה רבה".

'אמי"ת המר': המהפך

בית הספר 'אמ"ית המר' זכה השנה בפרס החינוך הארצי מטעם משרד החינוך. זה אולי נראה כמו דבר מובן מאליו לאור ההישגים של בית הספר בשנים האחרונות, אך מי שמכיר את המוסד החינוכי יודע שהוא היה בעבר מעין ברירת מחדל של הציבור הדתי בעיר.

"יכולים ומסוגלים". רפי מימון | צילום: אבי מועלם

כעת הוא הפך לבית ספר שקשה להתקבל אליו, עם 91 אחוזי זכאות לבגרות והישגים בכל התחומים, ואפשר לומר שרפי מימון, מנהלו בשבע השנים האחרונות, כיוון גבוה וגם הצליח.

בתמיכה ובעידוד של אגף החינוך בעיריית רחובות, עבר 'אמי"ת המר' בשבע השנים האחרונות מהפך באקלים הבית ספרי, במענה האישי, ובאחוז הזכאות לבגרות שהוכפל ואף למעלה מזה. במקום הוקמה מכינה קדם צבאית טכנולוגית ומכללה להנדסאים בתחומי האלקטרוניקה, המחשבים והחשמל. בנוסף, בית הספר הפך לחממה לטיפוח מנהלים, ובארבע השנים האחרונות שבעה מורים שלימדו בו הפכו למנהלים בבתי ספר אחרים בארץ.

בבית הספר נחנך השנה מסלול חדשני ללמידה של מיומנויות המאה ה־21, וכן יש בו כולל אברכים, הלומדים בחברותה עם התלמידים.

בשנים האחרונות נפתחה גם 'כיתת סנהדרין' - כיתה ישיבתית העוסקת רוב היום במקצועות הקודש ובחוויית קודש חסידית.

מימון מספר שהכל החל בהליך ארוך של 'שפה יוצרת מציאות'. "לשנות את התפישה של אנשים היה קצת קשה, ואט־אט עם שפה של 'אנחנו יכולים ומסוגלים', זה החל להיווצר, ובנינו פה קריית חינוך של 'יחד שבטי ישראל'".

התהליך לא היה פשוט, צוות ההוראה שודרג ולצד צוות ההוראה הוותיק נכנסו צוותים חדשים וצעירים. בנוסף, נפתחה כיתה קטנה, בעקבות דרישה של תלמיד שהיה לו צורך בכיתה קטנה, כי לא מצא את מקומו בכיתה הרגילה, וסיים בהמשך עתודה בזכותה והתגייס לחיל האוויר עם אופק לשירות קבע.

כמו כן, ישנם מסלולי מכונאות, מיזוג אוויר, קונדיטוריה ומסלול 'מופת', וחלק מהתלמידים משלבים לימודים לתואר דרך אוניברסיטת בר אילן.

"אני חייב לציין, לא כמס שפתיים או חנופה, את הרשות המקומית וזוהר בלום. אתה חולם ואתה לא מאמין שהם יממשו לך. ניהלתי שני בתי ספר בשתי רשויות ושם היה צריך להיאבק על מאות שקלים, לא על מיליונים. פה אתה חולם והם משתדלים, וגם אם אין הם יושבים ומנסים לגייס איתך, ובית הספר עבר שדרוג גם מבחינת פתיחת מגמות וגם מבחינת תשתיות בינוי ושיפוץ".

מימון מדגיש שללא הצוות דבר לא יכול היה להתבצע. "בלעדיהם זה לא היה קורה. עם כל הכבוד, מנהל לא יכול להיות 24 שעות בכל מקום, אז תודתי למיכל פלד, מנהלת חטיבת הביניים, לרשת 'אמי"ת', ד"ר אמנון אלדר, מנכ"ל הרשת, שמוביל מהפכה ערכית פדגוגית, ולרשות המקומית, למשרד החינוך, לאמירה חיים והמפקחת אורלי בטיטו, על הליווי והתמיכה, ובראש ובראשונה התלמידים וההורים שלא האמינו בתחילת הדרך, אבל גייסנו ועד הורים שזיהה שיש פה ברק בעיניים. ברגע שגויס הוא חולל איתנו את המהפכה, והתלמידים הם אלה שעשו את המהפכה".

לומדים להיות מאושרים - דורית נדלר 

השבוע החלה דורית נדלר, מנהלת בית הספר 'ניצני המדע' ברחובות, את שנתה ה־28 במערכת החינוך. במשך שנים רבות פעלה במערכת החינוך של רמלה השכנה, ולימדה כיתות א' ו־ב', היתה רכזת פדגוגית, מדריכה למורים ושימשה במגוון תפקידים, עד שהגיעה לנהל את 'ניצני המדע'.

"כולם מרגישים שווים". דורית נדלר | צילום: אבי מועלם

לא בכדי היא נמצאת ברשימת אנשי השנה של החינוך. נדלר מנהיגה חינוך אחר, יש שיאמרו אפילו פורץ דרך.

"במהלך כל השנים שאני במערכת החינוך, התגבשה לה תפישה ששמה דגש על אושרם של הילדים. אני מאוד מאמינה שילד שמגיע למקום שהוא מרגיש בו מוגן ואהוב, ויודעים לחלץ ממנו את היכולות ואת הכישורים והחוזקות, שם תצמח הלמידה", אומרת השבוע נדלר.

מי שיטייל בבית הספר יכול לטעות ולחשוב שלא מדובר בבית ספר. פינות רבות ייחודיות מקשטות אותו, החל מלמידה על פופים, ספסלים בגינות, הספרייה בחצר. ויש גם חוות אנרגיה ומתקני כושר.

נדלר מסבירה שהרצון לתת לבית הספר את המראה החיצוני הייחודי שלו, מגיע מתוך מקום של בניית סביבות למידה מכילות, מעניינות, שיגרמו לילדים לרצות לשהות בהן בזמן הלימודים, ושיהיו מעולמם של הילדים.

"אני לוקחת את הרעיון של משחק ככלי, כי זה קרוב לעולמו של הילד ויש לזה המון ערכים של שיתוף פעולה, סבלנות וכבוד הדדי. אלה ערכים שאני רוצה להנחיל, והדבר הכי משמעותי, חוץ מסביבות הלמידה, הוא האושר. בית הספר מקדם את הפסיכולוגיה החיובית".

אחד מהכללים של נדלר הוא בנושא טעון: שיעורי הבית. במקרה הזה היא הפגינה אומץ ניהולי שרבים חלמו לבצעו, אך מעטים, אם בכלל, העזו.

"לא עושים אצלנו שיעורי בית", היא אומרת נחרצות. "איך שהגעתי לאסיפת ההורים הראשונה כתבתי את המשפט ‑ 'הדרך הטובה ביותר לחנך ילדים היא לעשותם מאושרים'. שיעורי בית? זה דבר שבשבילי כמורה וכאמא היה סיוט אחד גדול. המטלות לא היו מידתיות. ילד לא יכול להתמודד איתן לבד, זה מעביר אחריות להורים".

את האחריות היא מעבירה, לדבריה, לילדים. "הילד צריך לדעת שהוא מסיים את השיעורים בכיתה. אתה לא יכול לקחת דפוסים ישנים כשהעולם מדבר אחרת".

בבית הספר ישנה חתירה למצוינות, ובשנה האחרונה זכו תלמידיו במקום השני בתחרות ארצית למצוינות במתמטיקה, ובמקום ראשון בתחרות מצוינות במדעים. אך מצוינות, כך לדעתה של אדלר, לאו דווקא צריכה להתבטא במובן הקלאסי.

"יש לנו מצוינות גם במוזיקה ובספורט, אצלנו כולם מרגישים שווים", היא מסכמת.

"הופכים חלומות למציאות - צהלה גמליאל 

גן 'לולב', בהובלת הגננת צהלה גמליאל, עבר בשנה האחרונה תהליך ייחודי, שזיכה אותו בפרס החינוך המחוזי, ולאחרונה זכה גם בפרס החינוך הארצי של חמ"ד - מינהל החינוך הדתי במשרד החינוך.

מיניאטורות של אתרים היסטוריים. צהלה גמליאל | צילום פרטי

בתהליך חינוכי ייחודי של חקר ולמידה, הפכו הילדים והצוות החינוכי את הגן למרכז מבקרים ובו פינות מיניאטוריות זהות לאתרים מפורסמים ברחובות, בהם בית העםהיכל התרבות, בית הנשיא הראשון, אתר הפרדסנות ובית הכנסת הגדול.

בשנה שעברה התנסו הילדים בגן בתהליך חינוכי־לימודי ייחודי של חקר ולמידה על אתרים חשובים בעיר ועל העיר בכלל. הגן הפך למרכז מבקרים, ולאחר שילדי הגן ביקרו והכירו מקרוב אתרים היסטוריים ותרבותיים שונים בעיר, החליטו להתמקד בארבעה: בית הכנסת הגדול, בית העםהיכל התרבות, בית הנשיא הראשון ואתר הפרדסנות.

הילדים למדו וחקרו על כל אחד מהאתרים, והם מכירים מקרוב את האישים הקשורים בהם ואת ההיסטוריה של כל אתר.

לבסוף, הקימו בגן באופן שמזכיר את המקור ככל שניתן, פינות המייצגות את כל אתר. בכניסה לגן הוצב דוכן של 'מרכז המבקרים רחובות שלי'. פינה אחת בגן הוקדשה לבית הנשיא הראשון, שם למדו הילדים על דמותו של חיים ויצמן ופועלו. פינה נוספת הוקדשה ל'בית הכנסת הגדול', שם למדו הילדים על ההיסטוריה של הבניין. פינות נוספות, כאמור, הוקדשו לאתר הפרדסנות ול'בית העם'.

"בכל שנה בחינוך הממלכתי־דתי נבחרת דמות שממנה אנחנו לומדים אורחות חיים", אומרת השבוע גמליאל. "הרב צבי נריה שנבחר לשנת הלימודים תשע"ט אמר: 'גדולים החולמים חלומות והופכים חלומות למציאות. זו תמצית דרכנו החינוכית, לחלום יחד עם ילדי הגן ויחד להגשים ולהוביל".