לאחר שארגוני זכויות יוצרים פשטו השבוע על בתי עסק ברחובות, רמלה ואיזור השפלה, ודרשו לגבות אלפי שקלים עבור השמעת מוזיקה בבתי העסק, החליטו בעלי העסקים להתאגד ולצאת במאבק משותף שאותו תוביל התאחדות המלאכה והתעשייה בישראל.

מוביל המאבק, אורן בן שבת: "איימו עלינו שאם לא נשלם יתבעו מאיתנו עשרות אלפי שקלים. לא הגיוני שעסק שיש בו שני אנשים ישלם אלפי שקלים על השמעת מוזיקת רקע".

אורן בן שבת. קורא לבעלי העסקים להצטרף למאבק | צילום אבי מועלם

בעקבות ערים אחרות ברחבי הארץ, גם באיזור השפלה החלו עסקים קטנים, בעיקר מספרות ומכוני יופי, לקבל דרישות תשלום עבור השמעת מוזיקת רקע בבית העסק שלהם. אחד מהם הוא אורן בן שבת מרחובות, הבעלים של 'אורנ'ס עיצוב שיער' ונציג ארגון מעצבי השיער בעיר, שהופתע לגלות לאחרונה כי הוא מחויב באלפי שקלים עבור השמעת מוזיקת רקע במספרה שבבעלותו.

לטענתו, המוזיקה בבית העסק נשמעת כבדרך אגב ואין זו מהות העסק, ולכן, כחבר בהתאחדות המלאכה והתעשייה, הוא החליט לצאת למאבק נגד דרישת התשלום שלדבריו היא נטולת חמלה ובעיקר מיותרת, ומכוונת בין השאר נגד עסקים קטנים שממילא מתקשים לעמוד בנטל המיסוי, שכולל אגרת שילוט, ניקיון ושאר היטלים.

בן שבת קורא לכל בעלי העסקים שארגוני זכויות היוצרים פנו אליהם בדרישת תשלום להיות מודעים לזכויות שלהם ולהגיע למשרדי התאחדות המלאכה והתעשייה כדי להצטרף למאבק בתופעה שעלולה לדבריו לגרום לקריסת עסקים קטנים.

"אל תפחדו לסרב להליך של בוררות", קורא בן שבת לבעלי העסקים. "לא מדובר בעולם תחתון. כשהפדרציה וארגוני זכויות היוצרים גוררים אתכם לבוררות גם זה עולה לכם כסף. כשמדובר בחוב מצטברגובה התשלום יכול להגיע גם ל־100 אלף שקל".

"שלחו לקוח סמוי"

בכל מספרה, בחנויות וכמעט בכל בית קפה משמיעים מוזיקה, אך רבים מבעלי העסקים אינם יודעים על הצורך להחזיק ברישיון תקף להשמעת מוזיקה בבית העסק. מנהל עסק או בעל חברה שמשמיע מוזיקה בפומבי בלי רישיון מתאים מסתכן בתביעה משפטית בגין פגיעה והפרה של זכויות יוצרים על יצירה מוזיקלית. בבתי המשפט ברחבי ישראל מתנהלות מאות תביעות שהוגשו נגד בתי עסק בגין הפרה שכזאת, ובעקבות השמעת מוזיקה בפומבי ללא רישוי מתאים.

בן שבת. נציג מעצבי השיער | צילום אבי מועלם

"אחרי כמה שנים שיש לי מספרה משלי, קיבלתי מכתב ובו דרישת תשלום", מספר בן שבת. "שלוש שנים שאני משלם לפדרציה 1,200 שקל בשנה ופתאום התחילו טלפונים, כי אני ידוע כנציג של מעצבי השיער, לאחר שכל המספרות ברחוב שלי קיבלו גם דרישת תשלום. כולנו קיבלנו בבת אחת את דרישת התשלום בדואר, עם אזהרות של 'אם לא תשלמו אז יקרה כך וכך'.

אני בא וטוען שאנחנו בכלל לא צריכים לשלם, כי אם אנחנו משלמים פר מקום ואני משלם על שלושה כיסאות 1,200 שקל ובית קפה לידי משלם 3,000 שקל על 20 מקומות, אז איפה ההיגיון בחישוב? אני לא מרוויח ממוזיקה, המוזיקה היא בעיקר בשבילי, ואני גם לא משמיע כל כך הרבה".

בן שבת טוען שכאשר כל המספרות שקיבלו את דרישת התשלום בעיר התאגדו, הם זימנו נציגה מהפדרציה לשיחה במספרתו שלו. "היא אמרה שאם לא נשלם יש הוכחות. שלחו לקוח סמוי לכל מספרה ומספרה והוא צילם וידיאו". עד היום בן שבת שילם את האגרה, אך כעת הוא טוען יחד עם בעלי המספרות האחרים כי יש לצאת למאבק בנושא, שכן מחר יבואו הגופים האחרים וידרשו דרישות תשלום גם כן.

"גוף אחד הוא של אולפנים, אחר הוא של הזמרים, עוד אחד של המלחינים ועוד אחד בשביל כותבי השירים. אנחנו מבקשים מעוד עסקים קטנים שיש להם דרישות תשלום עבור מוזיקה, וזו לא חלק מהפרנסה שלהם, שיתאגדו ויילחמו איתנו".

"נלחמים על הפרנסה"

המאבק כאמור יצא לדרך, והתאחדות המלאכה והתעשייה פועלת בימים אלה לקידום הצעת חוק שמטרתה לפטור את בעלי העסקים הקטנים מתשלום לתאגידי זכויות יוצרים עבור מוזיקה שמתנגנת אצלם בעסק. עיקר ההצעה הוא שחוק זכויות יוצרים לא יחול על עסק קטן המשמיע יצירה במסגרת פעילותו השוטפת, ואשר עיקר פעילותו אינה השמעת מוזיקה, ובלבד שההשמעה מתבצעת בנוכחות של עד 12 איש.

בר כודרה, בעלת מכון יופי מרמלה, קיבלה לאחרונה גם היא דרישת תשלום עבור השמעת מוזיקה. "אנחנו לא ידענו שקיים חוק כזה, ופתאום קיבלתי טלפון ואמרו שיש לי חוב שאני צריכה לשלם תוך 30 יום", היא מספרת. "שיטת הגבייה הזויה. הם מתקשרים מטלפון חסום, שולחים איומים מלחיצים. זו 'שיטת מצליח' ‑ את מי שתפסו תפסו. אני נמצאת בשדרה שיש בה עשרות חנויות ומתוכן נכנסו רק לשלוש, למכון היופי שלי, לחנות בגדי גברים ולחנות בגדי נשים. כולם פה משמיעים מוזיקה".

בר כודרה. נלחמים בשיניים כדי להתפרנס בכבוד | צילום אבי מועלם

לדברי כודרה ישנם אמנם עסקים שבהם המוזיקה משפיעה יותר על האווירה, אך אצלה מדובר במוזיקת רקע. "אצלנו זה משודר בשקט וכמוזיקת רקע. אנחנו עסק קטן שעובד חצי יום כמה פעמים בשבוע. אנחנו נלחמים בשיניים כדי להתפרנס בכבוד וכל פעם נופלים עלינו גופים ואנחנו מרגישים שלא נותנים לנו להתפרנס בשקט".

"עול רגולציה"

"אין ספק כי מגיע ליוצרים לקבל תמלוגים על יצירות שעמלו עבור יצירתן והפקתן, אך עם זאת בעלי העסקים הקטנים שגם כך מתמודדים יום יום עם קשיים כלכליים ועול רגולציה קשה מנשוא, מוצאים את עצמם במציאות אבסורדית בה הם נדרשים לשלם אלפי שקלים לתאגידי זכויות היוצרים השונים", אומר יוסי אלקובי, נשיא התאחדות המלאכה והתעשייה.

"אנו דורשים להפסיק מיד את העושק של בעלי העסקים, שבסך הכל רוצים לשמוע מוזיקה כדי להנעים את זמנם בעבודה. מספרה למשל, שמשמיעה מוזיקה להנעמת הזמן של עובדיה ולקוחותיה, שונה מטעמים ברורים מדינו של בית עסק שמשתמש במוזיקה כרכיב עיקרי לפרנסתו, כגון מועדון ריקודים".

עוד בעל עסק מהאיזור שביקש להתראיין בעילום שם מחשש שיצוד את עינם של אנשי הפדרציה לזכויות יוצרים, מספר על מאבק ארוך שנים בניסיון לסייע לעסקים אחרים שנקלעו למצב דומה מול הארגון.

"החוק לטובתם", הוא אומר. "יכולים לקרוע אותך ואת הצורה שלך. הם קיבלו מהמדינה את המפתחות לגבות על המוזיקה. הם מגיעים לתעד, ועל סמך שיר אחד או שניים הם קובעים עובדה שהמספרה נחשבת למקום ציבורי ובעלי עסקים מחויבים ברישיון בגין השמעת מוזיקה כי הם מענגים את הציבור".

לדבריו, מרגע שאנשי הפדרציה נכנסים לבית עסק, מתחיל מחול שדים של ממש. "אין עם מי לדבר, ספרים לא יודעים איזו מוזיקה פטורה מזכויות יוצרים. ספרית אחת בתל אביב סירבה לשלם והלכה עד הסוף. היא לא שילמה והחוב הצטבר ל־48 אלף שקל והתחילו לה עיקולים, וזה נגמר בבית המשפט והיא שילמה. לכו עכשיו לכל מקום ושימו לב שאין כבר מוזיקה, לא בסופרמרקט ולא בחנויות, בגלל הנושא הזה".

על פי עמדת ההתאחדות, התשלום לא הוגן משתי סיבות עיקריות: ראשית, עיקר פעילותם העסקית של רוב בעלי העסקים הקטנים אינו נובע מהשמעת יצירות מוזיקליות, והביצוע אינו מהווה חלק עיקרי מרווחי העסק. מספרות ומכוני יופי יתקיימו וימשיכו להפיק את רווחיהם גם ללא השמעת מוזיקה.

 צילום: shutterstock

שנית, בעסקים קטנים כמו מספרות ומכוני יופי, אין הימצאות מספר גדול של אנשים ברגע נתון במקום ספציפי, ועל כן מספר הנהנים מהיצירה קטן ביותר ואינו נמנה עם השמעות פומביות לאוזני עשרות ומאות אנשים.

"כשמדובר בעסק שבמקרה הטוב ביותר מכיל 15 נוכחים במקום, כולל העובדים והלקוחות, ניתן להשוות זאת לארוחה משפחתית שמתקיימת בערב שבת, שלא נחשבת כמובן בחוק כאירוע פומבי", אומר אלקובי, ומוסיף הצהרה חריפה:

"אנחנו נשבית מספרות ונחסום את רחוב הרצל. זה מאבק שמתחיל ברחובות אבל יגיע לכל פינה בארץ. אם צריך, נשבית בתחילה את כל המספרות בעיר. אם זה לא יעזור לא נירתע מחסימות כבישים ברחובות ראשיים ואזורים נוספים. העסקים הקטנים נמצאים בקריסה טוטאלית. במאבק הזה לא ניקח שבויים ונלך עד הסוף. בשביל העסקים הקטנים זה להיות או לחדול".

מהפדרציה הישראלית לתקליטים וקלטות נמסר בתגובה: "אלפי יוצרים, זמרות וזמרים, נגנים ועוד, זכאים על פי דין לקבל תגמול עבור השמעת היצירה שלהם בפומבי בפני הקהל הרחב. אף בעל מספרה לא היה רוצה שיגיע לקוח, יצרוך את שירותיו ויעלם מבלי לשלם. התקנות והחוקים האלה קיימים בכל מדינות אירופה וגם במדינת ישראל. חשוב להדגיש כי מספרה משלמת בערך שלושה‑ארבעה שקלים ליום אחד על השמעת מוזיקה עברית ובינלאומית. אנחנו מתפלאים על התיאור שלפיו דרישת תשלום כספי וקבלת שיחות מטלפון חסום הן דרכים לא הולמות. בדיוק כפי שהתאחדות בעלי המלאכה דואגת לבעלי עסקים שונים, כך יש גופים שתפקידם לדאוג לזכויותיהם של אמנים, יוצרים ומבצעים".

הגודל כן קובע

במדינת ישראל קיימים ארבעה גופים המעניקים רישיונות להשמעה בציבור של מוזיקה: אקו"ם, הפדרציה הישראלית לתקליטים וקלטות בע"מ, עיל"ם ואשכולות. בעל העסק נדרש לצורך קבלת הרישיון לפנות לכל אחד מהגופים האמורים, שקובע עבורו את תעריף התמלוגים שאותו הוא אמור לשלם. התעריף נקבע בהתאם לגודל המקום, דמי הכניסה לאתר ואופן השימוש במוזיקה. הסכום לתשלום משתנה מבית עסק אחד למשנהו ובכל מקרה התשלום השנתי מתחיל במאות שקלים ויכול להגיע גם לעשרות אלפי שקלים בשנה, הכל בהתאם לנסיבות הפרטניות של העסק.