בת שבע ומיכאל קוקס. גאים במדינה שלנו | צילום קובי קואנקס  

מדי שנה פוקדים אלפי מבקרים את מוזיאון מכון איילון הסמוך לפארק המדע ברחובות, אבל למרות ההסבר שהם מקבלים מצוות ההדרכה על מה שהתרחש בו בימים שקדמו להקמת המדינה, ספק אם הם מסוגלים באמת להבין את המשמעות האמיתית של העשייה שהתבצעה בתחומו באותן שנים גורליות שלפני ההכרזה על קום המדינה.

מי שכן מסוגלים להבין את חשיבותו של המקום הם בת שבע (92) ומיכאל (95) קוקס מכפר ביל"ו, שחלקו בו יחד את הימים הסוערים של אותה התקופה. השניים הגיעו בנפרד אל המקום, שהוגדר אז כאתר הכנה להתיישבות חקלאית וזכה לשם 'קבוצת הצופים א'', ועד מהרה נחשפו לסוד שמור ומסוכן.

'מרגל' בן 17

בשנת 1936, בגיל עשר, עזבו בת שבע ומשפחתה את פולין ועלו לארץ. המשפחה התיישבה בכפר ביל"ו, שהוקם שלוש שנים קודם לכן על אם הדרך בין רמלה ולוד לרחובות וגדרה, שם עסקו הוריה בחקלאות.

מיכאל עלה בשנת 1941 מברטיסלבה בירת סלובקיה במסגרת פרויקט עליית הנוער שעליו ניצחה הנרייטה סאלד, כשהוא בן 17, מותיר מאחוריו את הוריו ואחותו שנספו מאוחר יותר בשואה. הוא הגיע לארץ באוטובוס מביירות ונכלא במחנה עתלית מכיוון שהבריטים חששו שהוא חלק מקבוצת מרגלים גרמנים שכן הנערים דיברו גרמנית רהוטה, אך כבר לאחר ארבעה ימים שוחרר והוא וחבריו הועברו לקיבוץ מרחביה.

בדומה לחבריו שעלו מארצות שונות באירופה, לא היה למיכאל מושג בעבודה חקלאית וגם השפה העברית לא הייתה שגורה בפיו. "למרות הקשיים לא נרתעתי והאמנתי שאצליח להשתלב", הוא מספר.

ואכן, בתוך זמן קצר הסתגל מיכאל למזג האוויר החמים ולחיים החדשים בארץ ישראל. אחרי שנתיים במרחביה התבקש מיכאל לצאת להדריך קבוצת בני נוער חברי תנועת השומר הצעיר מרחובות ולכן עבר להתגורר בשכונת שעריים.

העבודה במפעל התחמושת| צילום קובי קואנקס

מכונת כביסה מסתורית

בשנת 1947 הגיע מיכאל אל גבעת הקיבוצים, מכון איילון כיום, והפך לאחד מעשרות חברי 'קבוצת הצופים א''.

"בימים הראשונים כלל לא הייתי מודע לנעשה במקום", הוא נזכר. "הייתי משוכנע שחבריי עוסקים בחקלאות, רפתנות ומסגרות, אבל לאחר כמה ימים הרגשתי שמשהו מוזר קורה כאן. הגעתי לארוחת הבוקר וראיתי ש־40 בחורים ובחורות מגיעים לאכול ומיד בסיום הארוחה נעלמים כאילו בלעה אותם האדמה".

לאחר שהחל לשאול 'יותר מדי שאלות', ניגש אליו אחד מהאחראים במקום וגילה לו את הסוד הכמוס. "הוא אמר לי 'אתה נמצא באתר שבו פועל מפעל סודי ביותר של ארגון ההגנה' והוסיף שמתחת לפני הקרקע מייצרים קליעים עבור תת־מקלע סטן".

בתוך זמן קצר הבין מיכאל כי מכונת הכביסה הענקית שהוצבה על גוש בטון רחב אינה תמימה, אלא משמשת להסתרת פתח הכניסה לחלל התת־קרקעי, חלל שאליו התאפשרה כניסה ויציאה גם ממכונת אפיית הלחמים שניצבה במאפיית הקיבוץ שפעלה במרחק לא רב מחדר הכביסה.

"מתג חשמלי מוסתר שעבד באמצעות מנגנון מכני שימש לפתיחת הפתח למתחם הסודי", מספר מיכאל, "זה היה למעשה המפעל היחידי של אותה תקופה לייצור קליעים לרובי סטן שבשימוש 'ההגנה' וזכה לשם 'החלקה'".

להשתזף בפקודה

לאחר תקופה שבה שהה מיכאל במקום הגיעה לשם בת שבע, וזאת לאחר כמה שנות עבודה במכון וולקני הסמוך לראשון לציון.

כיאה לחניכת תנועת הנוער העובד החליטה בת שבע להגשים את חלום החלוציות וההגשמה והצטרפה ל'קבוצת הצופים א'', מסגרת שלימים תעלה להתיישב בקו החוף בצפון ישראל ותתפרנס מדייג ומחקלאות.

כמו כל מפעל סודי אחר שפעל באותה תקופה והיה לעזר ארגוני המחתרת שנלחמו בשלטון המנדט הבריטי, הוקמה 'החלקה' בעורמה ובתחבולות ונעשה כל מה שצריך על מנת למנוע את חשיפתה.

45 איש בלבד עבדו במקום וייצרו את הכדורים בתהליך מורכב, שלב אחרי שלב במשמרות של עשר שעות ביום.

"על מנת לשמור על בריאותם של העובדים, ששהו שעות ארוכות בחשיכה ולא נחשפו לאור השמש, חייבו אותם לחשוף את גופם למשך כמה דקות לאור מנורת קוורץ – נורה כחולה, שדימתה את קרינת השמש כדי שהעובדים בייצור ייראו שזופים", מספרת בת שבע.

כמו כן נדרשו העובדים מתחת לקרקע לצרוך, בהתאם להוראת רופא 'ההגנה', ויטמינים שונים בכמוסות ולהרבות בשתיית חלב, אולם למרות הדאגה לבריאותם, החשש הגדול היה כי ייחשפו.

"הסכנה הגדולה הייתה לא רק שיתפסו אותנו ויגלו על פעילות המפעל, אלא גם שתתרחש תקלה בתהליך הייצור המסוכן", מדגישה בת שבע. "היו שם פעולות ניסור, חיתוך וריתוך והכל במתכות שונות, בתנאים לא אידיאליים וזה כמובן היה מועד לפורענות".

מכונת הכביסה המסתורית | צילום קובי קואנקס

"תהליך היציאה מהמתחם התת־קרקעי היה לא פחות מורכב מאשר מה שהתבצע בו", מוסיף מיכאל, "בעיקר משום שהיה חשוב לטשטש כל סימן לפעילות. כל מי שסיים את העבודה, עוד לפני שיצא מהמתחם, עבר בדיקה קפדנית כדי שלא יישארו עליו סימנים או חס וחלילה שאריות מתכת או קליעים. הבגדים וגם סוליות הנעליים נוקו היטב".

איסוף הקליעים המוכנים התבצע פעמים אחדות בשבוע בשעות הלילה המאוחרות, על ידי מיכאל שור, לימים מנכ"ל התעשייה הצבאית (תע"ש), שהעמיס בסיוע חברי הקיבוץ את הקליעים. אלה הוסלקו בתוך תחתית כפולה של חביות עץ.

פיצוץ ליד הקיבוץ

למרות הסכנה הגדולה, שהיתה חלק בלתי נפרד מהפעלתו של המרכז לייצור הכדורים, מספרים בת שבע ומיכאל כי הם לא זוכרים שפחדו. "כשאתה צעיר אתה עושה דברים מסוכנים בלי לעשות חשבון", אומרת בת שבע."היינו צריכים לעשות את זה כי לא היה לנו כלום במדינה. למען האמת, רק כשהתבגרנו הבנו איזה דבר משמעותי עשינו שם".

"היינו בטוחים שמפעל התחמושת הזה יביא לנו את הגאולה", מוסיף מיכאל, "באותו שלב לא חשבנו בכלל על מדינה עצמאית אלא על עצמאות מסוימת תחת השלטון הבריטי".

אירוע מפחיד אחד שבת שבע ומיכאל זוכרים מאותה תקופה קשור לפיצוץ שהתרחש בשלהי שנת 1947 בקרבת המפעל, מרחק של עשרות מטרים בלבד משער הכניסה לקיבוץ.

"פוצצו רכבת שעליה היו קצינים וחיילים בריטים והיה חשש שכוחות צבא יגיעו לקיבוץ ויחשפו את קיומו של מפעל התחמושת", מספרת בת שבע.

בני הזוג בירח דבש | צילום רפרודוקציה קובי קואנקס

למזלם הרב של חברי 'קבוצת צופים א'', הבריטים לא גילו דבר על קיומו של המתחם התת־קרקעי הסודי, והפעילות בו נמשכה עד לחודש יוני 1948 ולוותה כל העת בשגרה דרוכה ומתוחה

"גאים במדינה"

ביום הכרזת המדינה עלו בת שבע ומיכאל ושאר חברי הקיבוץ למשאית והוסעו למרכז תל אביב, שם הצטרפו למחולות החוגגים את הקמתה של המדינה החדשה.

בשנת 1953, לאחר כמה שנים שבהן התגוררו בקיבוץ מעגן מיכאל, שם שימש מיכאל כרכז המשק החקלאי, נישאו בת שבע ומיכאל. החתונה התקיימה ברחובות, לא הרחק מבית הוריה של בת שבע בכפר ביל"ו, אליו עברו השניים כעבור שנתיים ושם הם מתגוררים עד היום.

הקשר ההדוק של בני הזוג למכון איילון ולמורשתו נשמר עד עצם היום הזה, במיוחד לאור זאת שמי שניהל אותו במשך שנים ארוכות היה אחד מתושביו הוותיקים של כפר ביל"ו, רני אורן, שדאג לשימור המקום ולהנצחת ההיסטוריה שהתרחשה בשטחו.

לבת שבע ומיכאל ארבעה ילדים, שלושה בנים ובת, מהם זכו בני הזוג לחבוק 12 נכדים ו־11 נינים.

כשאתם מסתכלים סביבכם על המדינה אחרי 70 שנה, אתם מרגישים שכל הקושי והסכנה היו שווים?

"אני גאה מאוד על 70 שנות עצמאות למדינה וקשה לי להאמין שבתקופה קצרה יחסית קמה פה מדינה מפוארת", אומר מיכאל. "הקמנו פה מדינה לתפארת, עברנו תהליך שאין לו דוגמה אחרת בעולם ומבחינתי זה מעבר לכל חלום".

"אני מסכימה", מצטרפת בת שבע ומסכמת: "אני גאה במדינה שלנו ומקווה שנמשיך לצמוח".