עזבו מרצון, לאחר שמיצו וכעת חוזרים | צילום אבי מועלם

הודעתם של ראשי העירייה לשעבר של רחובות על כוונתם להתמודד בבחירות הקרובות למועצת העיר ברשימה א־פוליטית שתיתן ייצוג לאוכלוסייה המבוגרת בעיר, באה בסמיכות לחגיגות ההיסטוריות של שנת ה־70 לעצמאות המדינה. לנוכח תפקידם ההיסטורי בצמיחת העיר, כינסנו את מיכאל לפידות, יחזקאל הרמלך ויעקב סנדלר כדי לשמוע מהם מה הוביל להחלטתם להתמודד בבחירות, וגם על עשייתם ההיסטורית בעיר, הרגעים המכוננים של העיר, מה לדעתם הופך רחובותי לרחובותי ומה הם חושבים שהעיר צריכה בייחוד כיום.

בשבועות האחרונים נשמעו קולות רמים של ביקורת בעמותת על"ה למען הקשיש ברחובות שבה הם פעילים, על כך שלעירייה אין עדיין תוכנית אב לטיפול בצורכי האוכלוסייה המבוגרת, ואם לא די בכך, על כך שתקציב העירייה גדל, אך לא כן תקציב העמותה. על רקע זה הודיעו השלושה כי יתמודדו למועצת העיר בבחירות הקרובות כדי לפעול מתוך המועצה לשיפור מצבה של האוכלוסייה המבוגרת.

שיחות בארגז החול

מיכאל (מיש) לפידות, שכיהן כראש עיריית רחובות בשנים 1989‑1993, נולד וגדל בעיר. הוא זוכר כאילו היה זה רק אתמול את הרגע שבו ניגש אליו בקופת החולים מזכיר מועצת הפועלים ברחובות, קלמר בילאר, ושאל אותו אם הוא רוצה להיות ראש העירייה של רחובות.

"אמרתי לו, תן לי לחשוב על זה", הוא אומר וצוחק, "אבל ידעתי שאני רוצה".

הוא סבור שמה שמייחד אותו, את הרמלך ואת סנדלר, זו האהבה לרחובות. "המקום חשוב לנו מעל ומעבר לדברים אחרים, ומה שמעסיק אותי בהקשר המקומי והלאומי הוא שהילדים והנכדים ימשיכו באהבה הזו".

אנחנו יושבים לשיחה במשרדי עמותת על"ה, העמותה למען המבוגר, כאשר רק לאחרונה הכריזו שלושתם כי הם מתכוונים להתמודד ברשימה למועצת העיר במטרה לקדם נושאים הקשורים לאוכלוסייה המבוגרת בעיר.

חוזרים. | צילום אבי מועלם

ההכרזה התרחשה בטקס הרמת הכוסית בפסח האחרון, אז התרעמו חברי העמותה על כך שתקציב עיריית רחובות גדל משמעותית אך התקציב לעמותה לא גדל כלל והאוכלוסייה המבוגרת נפגעת מכך שהעמותה לא יכולה לעבור למבנה החדש שבנתה משום שאין תקציב לצייד אותו.

כדי להבין עד כמה הקשר שלהם לעיר שורשי, מספר הרמלך על הגן בו למד, גן 'חסידה', שאותו מכיר כמעט כל רחובותי ותיק.

הרמלך, שכיהן כראש העירייה בשנים 1989-1978, למד בגן 'חסידה', הגן השני בארץ שבו דיברו עברית. "גדלתי בשעריים ולמדתי בגן 'חסידה' ששכן ליד בית ספר עממי, היכן שהיום ממוקם היכל התרבות. היו לי שתי אחיות שהיו מתווכחות ביניהן מי תיקח אותי לגן כאשר הן למדו בבית ספר עממי הצמוד. מדי פעם אחת מהן היתה שוכחת אותי בגן ואז מה היתה עושה חסידה? לוקחת אותי לשבת בארגז החול והיינו משוחחים. כל כך התיידדנו, שכאשר נבחרתי לראשות העירייה לא היתה מאושרת מחסידה גבעתי בכל רחובות. היא היתה גאה", הוא מספר על הגננת בהערצה.

לימים הגננת האהובה היתה מכינה לו עוגות, וכשלא יכלה עוד לצאת מביתה היתה אופה עוגות ובנותיה היו שולחות אותן לחניך האהוב עליה שישב בבניין העירייה. "רחובותי נשאר תמיד רחובותי", אומר הרמלך, "זה מה שמאפיין את תושבי העיר הזו, לא משנה איפה הוא גר, הוא נשאר רחובותי".

רחוב הרצל מופצץ

יעקב סנדלר, שכיהן כראש העירייה בשנים 1998-1993, זוכר את ימיו בבית הספר העממי היטב. זכורה לו במיוחד מלחמת השחרור. "הייתי בן שמונה", הוא מספר. "אבא שלי גויס לחטיבת גבעתי וסבלנו מההפצצות. בניין העירייה הופצץ. יש לי זיכרון שאני בשיעור ספורט ובאו מטוסים מצריים והחלו לרסס את כל בית הספר. המורה אמר לנו לזחול לאורך החומה והמטוס המשיך וריסס את כל רחוב הרצל".

לפידות היה מבוגר יותר, אך לא מבוגר דיו כדי להתגייס. "נתבקשתי על ידי שלטונות הביטחון לעמוד בראש כל תנועות הנוער וביצענו תפקידים של קשרים, טלפנאים וחפירות. צריך להבין שרחובות היתה מוקפת בכפרים ערביים. היינו על המשמר 24 שעות ביממה".

הרמלך, מיש לפידות וסנדלר |צילום אבי מועלם

אתם זוכרים את הרגע שבו הכריזו על הקמת המדינה?

"אני הייתי ליד הרדיו של השכן", אומר לפידות. מיד לאחר מכן, הוא מספר, כולם החלו לרוץ לכיוון מרכז העיר, לפינת הרחובות הרצל ויעקב. "נוצרו שם מעגלי ריקודים", הוא ממשיך. הרמלך גר ממש ליד מיקום החגיגות. "אף אחד לא אמר לנו לצאת, לכולם היה ברור שיוצאים לשם ורוקדים".

מה לדעתכם היו הרגעים החשובים של העיר?

"עם כניסתי לתפקיד קרה הנס הבלתי חוזר של העלייה מברית המועצות, ורחובות קיבלה אז לעצמה קרוב ל־15 אלף עולים חדשים", אומר לפידות. "השפה הרוסית נשמעה ברחובות, ספריות נפתחו בכל פינה, עניין אותם בית ועבודה, הם עזרו אחד לשני, ולדעתי הגעתם היא הברכה הגדולה ביותר של העיר מאז היווסדה".

"אני חושב שרחובות הייתה לאחד המקומות המשמעותיים ביותר להיסטוריה של מדינת ישראל", אומר סנדלר. "החל ממייסדי המושבה שלא היו סמוכים על שולחנו של הברון. הם היו רגישים לצורכי הציבור והפרישו אדמות. רחובות היא בין המושבות הראשונות שקלטו את העלייה התימנית, היא מרכז המדע והחקלאות וקליטת העלייה בה גדולה".

ומה רחובות צריכה היום?

"העיר גדלה וצריך להתחיל להכין תוכנית אב ל־20 ו־30 שנה קדימה", אומר סנדלר. "לנושאי התחבורה וגם לנושא האוכלוסייה המבוגרת".

הרמלך, מנהל עמותת על"ה, מתייחס לתפקידם בעמותה וסבור כי תפקידה של עיר ועירייה הוא לדאוג לתושביה. "אחוז התושבים המבוגרים ברחובות הוא מהגבוהים בארץ. היעד שלנו הוא לסייע למבוגרי העיר להמשיך לחיות בבתיהם ובקרב קהילתם ולסייע להם, הואיל וכך צריך להקצות לכך גם משאבים".

שלושתם מדגישים, כי מה שמייחד אותם כראשי העירייה לשעבר היא העובדה שהם נבחרו לתפקיד ועזבו אותו מרצון לאחר שמיצו אותו, מה שלדעתם לא קיים היום בפוליטיקה המקומית.

"אני תמיד אמרתי שאהיה שתי קדנציות ולא האמינו לי עד הרגע שבו הכרזתי שאני לא מתמודד שוב", אומר הרמלך.

שלושתם חושבים שבפוליטיקה של היום צריך אנשים שמגיעים למען העשייה וללא אינטרסים אחרים, "אנחנו באים בשביל האנשים, בשביל העיר רחובות", הם מסכמים.