התלמידים עם טואטא-שגיא. פורצים דרך |צילום אבי מועלם

לפני 11 שנים החלה קרן טואטה־שגיא ללמד בבית הספר הפתוח 'השיטה' שבשכונת חבצלת ברחובות. בכיתתה למד ילד שהתנייד באמצעות קלנועית, שמעבר להתמודדות עם מחלתוניוון שריריםהתמודד עם בעיות נגישות. לאחר שנפטר החליטה המורה המסורה להפוך את הנושא למפעל חייה.

"שמו של הילד היה אייל מונק", היא מספרת על התלמיד שנפטר. "הוא היה ילד מאוד מיוחד והיה לו ניוון שרירים. ראיתי שחוץ מהמחלה הוא מתמודד עם בעיות נגישות, וזה נראה לי מאוד מעוות". במשך שנתיים חינכה טואטה־שגיא את מונק ז"ל, ובכל הזמן הזה חשבה לעצמה שהעולם צריך להיות מונגש יותר בשביל אנשים כמותו. "כמה ימים לפני מסיבת הסיום של כיתה ט' הוא נפטר", היא אומרת בעצב.

אחרי חופשת הקיץ חברה אל טואטה־שגיא מורה נוספת, רונית אברהם, ויחד הן החליטו לעשות משהו כדי לקדם את נושא הנגישות. "שאלנו את הילדים מה הם חושבים על זה", מספרת טואטה־שגיא. "אני ידעתי שאני עושה משהו, אבל רציתי לראות אם הם איתי והיתה התגייסות אדירה". לפרויקט הן קראו 'נגיש לא אדיש'.

מכשולים יומיומיים

תלמידי כיתות ט' התגייסו למשימה ועד מהרה היו 75 תלמידים שערכו מחקר מקיף על נושא הנגישות."ישבנו על פרמטרים וטבלאות, נפגשנו עם ראש העירייה, יצרנו אפליקציה והזנו נתונים, ומה שהתחיל כפרויקט הפך ליוזמה", היא מספרת.

התלמידים הקדישו את כל מערכי השיעור לנושא, יצרו תבחינים, ניסחו מכתב רשמי ויצאו ליום שיא ובמסגרתו הסתובבו ברחבי העיר עם 20 כיסאות גלגלים, בדקו פארקים, גנים ציבוריים, מרכזי קניות ובחנו הלכה למעשה עם אילו מכשולים מתמודד היושב על כיסא הגלגלים כשהוא יוצא מביתו.

עד מהרה הפרויקט יצא לדרך במבנה בית הספר - הכניסה לכיתה י"ב הונגשה, הרמפה בכניסה לבית הספר תוקנה, כל השירותים הונגשו וכך גם חדר השילוב.

בית ספר 'השיטה' |צילום אבי מועלם

יחד עם תוכנית 'קהילה נגישה' של משרד הרווחה ובעזרת חברת 'סיסטמטיקס', בנה גיא ניזרי, הורה לתלמיד בבית הספר, אפליקציה על פי התבחינים שהילדים יצרו. הם חברו לפרויקט 'עולים מדרגה' שעובד בשיתוף עם אפליקציית 'איזי' ויצאו לעיר למדוד ולבחון היכן יש בעיות של נגישות, תוך עדכון שלהן באפליקציות, כדי שכשאדם עם כיסא גלגלים ייצא מביתו הוא יוכל לבנות לעצמו את המסלול הנוח ביותר ליעד שאליו הוא מעוניין להגיע.

כעת הפרויקט התרחב והפך לחלק מהמחויבות האישית בבית הספר, וגם תלמידי י' ו־י"א לוקחים בו חלק. יובל גת שפירא, תלמיד שלוקח חלק בפרויקט, מספר שהמפגש עם בעלי העסקים שאותם בודקים התלמידים בין היתר הוא בדרך כלל חיובי. "הרבה אנשים לא רוצים שייצא להם שם רע באפליקציה, זה מפריע להם", הוא מספר. "עד הפרויקט לא הבנתי כמה מדרגה קטנה או חריץ ברצפה הם דבר שיכול להפריע, היום אני שם לב לזה יותר".

תלמידי 'השיטה'. חוו את הקשיים מקרוב |צילום אבי מועלם

מי ששם לב באופן יומיומי למכשולים השונים הוא תלמיד בית הספר טל קמחי, שמתנייד באמצעות הליכון. "אני עובר את המכשולים באופן יומיומי", הוא מספר. "אני יודע שברוב הפעמים כשאני אצא מהבית יהיו לי מכשולים, אבל אנשים לא מבינים שנכה לא מתבייש שהוא נכה, הוא מתבייש שצריך לעזור לו מול אחרים".

"חוויה פותחת עיניים"

עם הממצאים שאספו התלמידים הם הגיעו לעיריית רחובות, לפגישה עם ראש העירייה, רחמים מלול. "הצגנו בפניו את הנתונים שלנו ואנחנו מרגישים שיש לנו קו פתוח לעירייה ושהנושא חשוב להם", אומרת טואטה־שגיא.

"פחות מביך אותי היום לפנות אל בן אדם שיש לו נכות ולשאול אותו אם הכל בסדר או אם הוא צריך עזרה", אומרת רוני סתוי, תלמידה המשתתפת בפרויקט. "הדבר הכי משמעותי שקרה לי הוא שפתאום הסתכלתי על דברים בצורה אחרת, כשאתה מבין כמה זה קשה אתה לא יכול להשאיר את זה ככה".

אחד המשתתפים בפרויקט הוא אחיו של אייל מונק ז"ל. אפילו הוא לא הבין עד כמה עניין הנגישות הוא נושא קריטי עד שהתיישב בכיסא הגלגלים והבין מה עובר על אדם נכה. "אני זוכר את ההורים שלי נלחמים על נושא הנגישות, אבל לא הבנתי את זה עד שעשיתי את זה בעצמי", הוא אומר. "זו חוויה פותחת עיניים. לא הבנתי עד כמה זה קשה, כמה דבר קטן יכול למנוע מבן אדם כניסה למקום כלשהו".

"יותר כיף לחקור משהו עקרוני", אומר עידו לסרי, תלמיד נוסף. "אתה לא לומד משהו תיאורטי, אתה לומד משהו ויש לך יכולת להשפיע".

מנהלת בית הספר, גילי אלון, הביעה בפני התלמידים את גאוותה על רגישותם, ועל הלמידה שלהם מהלב. "על ההבנה שלהם שהעולם שלנו נראה כמו שאנחנו עושים אותו, וכשמרגישים שמשהו לא נכון צריך להיאבק עליו, ועם אמונה אנחנו יכולים לעשות את החברה שלנו מקום שטוב יותר לחיות בו", סיכמה.

"ערכים עמוקים"

נכון להיום מופו כלל צורכי הנגישות הפיזיים של שכונות חבצלת ורחובות החדשה, והעבודה על הפרויקט נמצאת בעיצומה כשהחלום של טואטה־שגיא ואברהם הוא להפוך את רחובות לעיר שבה אין צורך בכלל באפליקציות למסלולים נגישים, כי הכל יהיה נגיש.

"יש פה ערכים עמוקים ואנושיים", אומרת אברהם. "אני רואה בילדים האלה את ראשי העירייה הבאים, את השופטים הבאים, את ראש הממשלה הבא, ואנחנו רוצים שהאנשים האלה שיובילו את החברה שלנו קדימה יהיו אנשים אנושיים". התלמידים אף הציגו את הפרויקט בכנסת, בוועדת הנגישות שאליה הוזמנו בסיועה של ח"כ פנינה תמנו־שטה
תלמידי 'השיטה'. מעוניינים שעוד בתי ספר ישתתפו |צילום אבי מועלם

כעת, לאחר עבודה מאומצת של שלוש שנים, כל מערכי הפרויקט יצקו יסודות והן מעוניינות שבתי ספר נוספים בעיר ייקחו חלק ביוזמה. "העבודה הסיזיפית נעשתה. עכשיו אנחנו רוצים להעביר את זה הלאה. מערכי השיעור כבר מוכנים ואנחנו יותר ממוכנים לסייע לבתי ספר אחרים לקלוט את הפרויקט אצלם", אומרת טואטה־שגיא. "רק כשהתיישבתי בכיסא גלגלים הבנתי. זו חוויה מטלטלת לשבת על כיסא גלגלים".

רונית אברהם: "אני רואה בילדים האלה את ראשי העירייה הבאים, את השופטים הבאים, את ראש הממשלה הבא, ואנחנו רוצים שהאנשים האלה שיובילו את החברה שלנו קדימה יהיו אנשים אנושיים".