"איפה אתם עושים את החג?"

אחת השאלות הנפיצות ביותר שאני מכירה, לפחות מתוך עולם התוכן שאיתו אני עובדת. 

העם היהודי התברך בחגים למכביר ובכולם נהוג שכל המשפחה מתכנסת, בדרך כלל יש מלא אוכל ורעש של ילדים ושמחה גדולה. יש כמה חגים משמעותיים כמו ראש השנה ופסח - שעליהם עוד מתדיינים לפני החתונה. "שנה אצלנו, שנה אצלך, 3 שנים אצלך- שנה אצלי", ועוד קומבינציות כאלה ואחרות.

 	 צילום: pexels

בסביבת העבודה שלי לא פעם חג שאמור להיות כל כך משפחתי ושמח הופך להיות מלחמת עולם בין הצדדים, מוציא את פנקס החשבונות ההדדי ויורד להתקטננויות מיקרוסקופיות. לא פעם אני נוהגת להשתמש במשפט - זה לא משנה מי התחיל, זה משנה מי יסיים.

פגשתי מטופלת שסיפרה כי לפני החתונה היה ברור שבנה וכלתה עושים אצלם את החגים "הגדולים" ושאר החגים הם יחגגו אצל משפחתה. עד שהגיעו הנכדים לתמונה הענינים התנהלו על מי מנוחות. ואז הכל התפוצץ. הכלה רצתה לעשות את החגים גם אצל הוריה כדי שילדיה ייחשפו גם לתרבות הזו וגם לזו. אבל זה לא תאם את ההסכם לפני החתונה... 

כשדיברנו על הסיפור הזה מנקודת ראותה של מרים (שם בדוי) היא חשה שכלתה עושה לה "דווקא". "היא מנסה להכעיס אותה בכוונה, היא לא באמת רוצה להיות אצל הוריה אלא רק רוצה לעצבן אותה . עוד טענה שכלתה עצלנית ולכן לא מעוניינת להיות אצלה בחגים משום שהיא מבקשת שיעזרו לה לנקות אחרי הערב הגדול. 

ניסינו להבין ביחד מה הרציונל של כלתה. מדוע היא מעוניינת לחגוג אצל הוריה ולא רק אצל חמותה. האם זה מפני שהיא עצלנית? (לא, כי כל פעם שהיא אצלם היא עוזרת בנקיונות לאחר הארוחה), האם בגלל שהיא רוצה לעצבן אותה? (לא, דווקא נעים להן ביחד), האם זה משהו נגדה באופן אישי (לא יכלה לחשוב על אופציה כזו).

כך לאט לאט שאלנו את עצמנו מה מניע את כלתה "להפר חוזה" ועוד בחג פסח שהוא כל כך משמעותי עבור מרים. 

חגים הם קרקע פוריה למתחים משפחתיים - אם זה בין ההורים, המשפחות, בני הזוג וכו'. יש אצל כל אחד מאיתנו מערכת ציפיות שלא תמיד נאמרת בקול רם - דבר שיכול לגרום לאי הבנות משמעותיות.

באירועים משמעותיים, כאשר אין תקשורת פתוחה ומכבדת, יכול להיווצר מתח עצום עד כדי קרע.

רגע לפני שזה קורה אני מזמינה אתכם לחשוב על ההשלכות של כל אחת מהפעולות שהאינסטינקט אומר לכם לעשות. לוותר, לא לוותר, להילחם, "להיכנע", למצוא פתרון, להאטם להצעות נוספות - קחו את כל אלה וחשבו על ההשלכות של כל אחת מהן. חשבו מה מטרת העל שלכם.

לעשות את החג לבד? לעשות את החג בפנים חמוצות? לנצח בקרב אך להפסיד במלחמה? - מה המטרה שלנו כהורים לילדים בוגרים וכסבים וסבתות לנכדים? איזו דוגמא אנחנו רוצים להעביר לדורות שאחרינו?

ומרים - היא הבינה שאם תמשיך בתחושות האנטי נגד כלתה ייתכן ואף תפסיד לא רק את החג כי אם גם את בנה (שצידד באשתו). היא הבינה ש"בקרב" הזה היא לא תוכל לצאת כשידה על העליונה ושהיא מפספסת את מטרת העל שלה - לחגוג עם משפחתה את החג.

בדרכה שלה, כדי שתרגיש טוב, היא החליטה להזמין את עצמה ואת בעלה אל הוריה של כלתה - דבר שהתקבל בשמחה רבה מצד כל הצדדים. אז נכון , היא חשה שהפסידה, היא חשה שנכנעה לכלתה, היה לה ברור שלא כך זה היה צריך להיגמר - ויחד עם זאת, היא חגגה בשמחה גדולה את החג עם בנה, כלתה וארבעת נכדיה.

אין פתרון אחד עבור כולם. יש משפחות שיגיעו להסדרים אחרים, יש צדדים שיצאו מאוכזבים, או בתחושת הפסד. כל התרחישים יכולים לקרות.

אני מבקשת, לפני שזה קורה - תחזרו לשאול את עצמכם מה מטרת העל שלכם? זה אולי יעזור לקבל כמה החלטות חשובות.

5 עצות זהב כשהולכים להתארח:

  1. תביאו משהו קטן כתשומת לב. זה תמיד נעים כשיודעים להעריך את המאמץ.
  2. הולך להיות רעש. קחו בחשבון והימנעו מהערות. הערב הזה יהיה שמייח!
  3. היכנסו בחיוך! אתם כבר כאן, תעשו את זה נעים עבור כל הצדדים.
  4. תהיו שותפים - אל תשבו בצד בפנים חמוצות, תתעלו מעל הכל. אתם יכולים.
  5. תחמיאו - על האוכל, הסידור, האכפתיות, האהבה ותזמינו אליכם את כולם בחג הבא.

 בהצלחה וחג שמייח!

יעל חביב - מפגשים ברומו של גיל. הרצאות, סדנאות, ייעוץ זוגי ואישי. ניתן ליצור קשר במייל, בפייסבוק  או בטלפון 050-6803313