הפקחיות שלנו | צילום: אבי מועלם

השבוע צוין ברחבי העולם יום האשה הבינלאומי וברחובות הנתונים לא משקרים - מקומה של האשה מקודש הלכה למעשה בכל ימות השנה: 60 אחוז מתושבי העיר הן נשים, 77 אחוז מעובדי העירייה הן נשים, 40 אחוז מההנהלה הבכירה בעירייה הן נשים וכך גם 47 אחוז מחברי הדירקטוריונים העירוניים.

הנשים בעיריית רחובות לא תמיד עובדות בתפקידים שאנשים יגדירו כ'נשיים' ולא אחת הן מתמודדות עם סטיגמות בשל העובדה שהן נשים בתפקיד 'גברי'. לרגל יום האשה פגשנו כמה מהן ושמענו על עבודתן.

שני אלגבי (32), עובדת כפקחית תנועה כמעט חמש שנים ואין זו הפעם הראשונה שהיא נמצאת בתפקיד שמוגדר 'גברי'.היא למדה בבית ספר 'תל נוף' כשבכיתתה רק שלוש בנות בין כל הבנים. בצבא שירתה כמכונאית מטוסים של מטוסי F15.

"העבודה לא קלה", היא מספרת, "אבל אני אוהבת אותה כי היא מאתגרת אותי". היא מספרת שלא אחת נתקלה בסיטואציות שבהן גברים אומרים לה: "מה את עובדת בעבודה כזו? לכי תהיי דוגמנית". לפעמים היא גם נתקלת בהערות פוגעניות כשהיא מחלקת דוחות חניה, אבל לה יש מטרה אחת ‑ לעשות סדר. "אני אוהבת שטח, לא מסוגלת לשבת במשרד", היא מסבירה.

ההתחלה, לדבריה, לא היתה קלה. "בעלי גם היסס בהתחלה, אבל ברגע שראה שיש לי גב ותמיכה מהמנהלים, הוא תמך", היא מספרת. "יש מפגעים והעיניים שלנו כל הזמן על העיר. אם אני נוסעת ורואה רכב על המדרכה, אני ארשום לו דוח".

בשנה הראשונה לעבודתה אלגבי נתקלה בסיטואציה יוצאת דופן. בזמן סיור עם פקח נוסף הם הבחינו בתינוקת בת חמישה חודשים נעולה ברכב בחום כבד. "היה חלון מעט פתוח והצלחנו לפרוץ את הרכב. החזקתי את התינוקת בידיים וחיפשתי מהר מים כדי לתת לה. היא היתה מיובשת. הגיעה משטרה ואחר כך אמבולנס ולא היה מי שייסע איתה, אז אני והפקח השני שהיה איתי נסענו איתה לבית החולים. כשהגענו לשם ראינו את ההורים מגיעים", היא מספרת.

"תעשה בשקט"
העבודה הלא שגרתית של הפקחיות מאלצת אותן לפעמים להתמודד עם מראות לא פשוטים, לצד העובדה שמדובר בעבודה מאתגרת.

"רגע קשה שהיה לי הוא התאונה שבה נהרגה הילדה עירית נעמי פעיז בת ה־12", מספרת ספיר מחלוף (21), פקחית בשיטור העירוני. מחלוף היתה הראשונה להגיע לזירת התאונה בחודש דצמבר האחרון, שבה נדרסה ונפצעה אנושות עירית ברחוב הרצל פינת קלמן ביאלר. "במשך שבוע היה לי קשה. לא יכולתי להוציא את התמונה מהראש וכל הזמן חשבתי עליה", מספרת מחלוף.

מחלוף היתה גם שותפה ללכידה של פורצים, שזיכתה אותה באחת משלוש תעודות ההצטיינות שקיבלה ממפקד משטרת רחובות מאז החלה בתפקידה.

השטח והאחריות מוכרים לה. בצבא שירתה כאחראית על התחמושת בבסיס צאלים. כאשר היא קיבלה את תעודת ההצטיינות שלה, בחרה לומר משפט קצר ששמעה בעבר מהמפקד שלה: "תעשה בשקט, ההצלחה כבר תעשה את הרעש".

היא מספרת שמבחינתה תפיסה כזו או אחרת, מוצלחת ככל שתהיה, היא חלק מהתפקיד אותו בחרה לבצע. "אנחנו נחשפים לאירועים ומפתחים חיסון. לפעמים יש אירועים חריגים, אבל באיזה שהוא שלב מבינים שזה העולם".

"עבודה מאתגרת"
מי שעובדת צמוד למחלוף היא זיו בן חמו (39), פקחית בשיטור העירוני. עד לפני כשנה היתה בן חמו סייעת בגן ילדים. "עסקתי בכל מיני תחומים בחיים. הייתי פקידה במוסך, עבדתי ב'איקאה' ולפני שהתחלתי את העבודה בשיטור הייתי סייעת בגן ילדים".

מה שגרם לה להתעניין בתחום הוא העובדה שאחותה היא שוטרת בתחנת משטרת רחובות. "אנחנו יושבים בבית ושומעים את מה שקורה בחוץ בחדשות והתעניינתי לראות איך זה קורה באמת. אחותי סיפרה לי שפתחו את השיטור העירוני והתחלתי לבדוק מה זה. בהתחלה קצת פחדתי כי לא ידעתי באמת מה קורה בשטח, אבל עכשיו אני יכולה לומר שזו העבודה הכי מאתגרת ומספקת שהיתה לי. את באה בבוקר ולא יודעת איך היום שלך ייגמר. אנחנו באים לפה כדי לשמור על איכות החיים של האנשים".

בן חמו מספרת שקרוביה היו מופתעים בהתחלה נוכח השינוי, אך לדבריה "חברות ראו אותי ברחוב עם המדים ואמרו שזה תפקיד שתפור עליי".

"לא עדינה מדי"
ויוי מיכאל (41), פקחית איכות סביבה, כבר 14 שנה בתפקיד. בין היתר היא אוכפת את נושא הקנסות לבעלי כלבים שלא אוספים אחריהם את הגללים, עבירות שקשורות לעשבייה שמפריעה לשדה הראייה, עבירות של השלכת פסולת בנייה ועוד.

מיכאל לא בוחלת באמצעים ‑ היא תארוב, תצא לשטח, תרדוף אחרי בעלי כלבים ותחסום מכוניות אם יהיה בכך צורך. היא גם תאתר בעלי כלבים בעזרת השכנים והשירות הווטרינרי. כל זאת כדי לשמור על הסדר בעיר.

"אנשים חושבים שיום העבודה שלי הוא לתת קנסות וזה לא נכון", היא מסבירה. "אני לוקחת את העבודה שלי באופן אישי. באנו לכאן כדי לעשות סדר. יש מפגע ויש מקום לשפר".

לא אחת נתקלת מיכאל בסיטואציות לא פשוטות בעבודתה ‑ אנשים שבורחים מקבלת קנסות ואנשים שמאיימים. "אני מזהה מיד במה מדובר על פי שפת הגוף והשיחה. אם יש צורך אני מזמינה גיבוי ולרוב אני לא טועה", היא מספרת.

היא גם פותרת לא אחת סכסוכי שכנים. "מגיעה אליי קריאה. אני מגיעה למקום והשכנה צועקת שהשכנה האחרת שמה לה ספה ברחוב. אני מקשיבה לצדדים ומגשרת ביניהם. יש לזה הצלחה גדולה".

לדבריה, היא אינה מפחדת. "אני לא עדינה מדי. אני מאוד אסרטיבית וקורקטית - מצלמת את מספר הרכב ורושמת דוח. אם בן אדם מתקרב אליי בצורה מאיימת אני מיד אומרת: 'תתרחק מטר'".

היא נתקלת לא אחת במקרים קשים ופעמים רבות גם פועלת הרבה מעבר לתפקידה, הכל כדי לשפר לתושבי העיר את החיים. "לפני כמה שנים היה בניין בקריית משה, שהיו בו הצפות ביוב חוזרות. עיניי חשכו כשהגעתי לשם. היה שם מקלט עם ביוב שחור, מוצף כולו. אמרתי לעצמי שאם ילד נופל במקום הזה יהיה כאן רע".

מיכאל החליטה לנקוט ביוזמה וכבר באותו היום הזמינה ביובית של העירייה שניקתה את ההצפה. לאחר מכן החלה הליך מול דיירי הבניין, כדי לזרז במקום פרויקט שיקום שכונות. "הנחיתי אותם ולשמחתי בתוך זמן סביר הגיעו למקום דחפורים והחליפו את כל הצנרת ואת הגג. כשראיתי את הדחפורים זה היה רגע מרגש. זה מה שנקרא 'המעבר', איפה האזרח ואיפה אני יכולה לעזור במסגרת התפקיד".