לקראת סוף החודש יגיע יאן אנדרסון בפעם העשירית לישראל, לארבעת הופעות במסגרת ה'טור' העולמי המציין 50 שנה להקמתה של להקת "ג'טרו טאל" – ואני נזכרתי בראיון שערכתי אתו בביקורו הקודם. במשך שעתיים תמימות היה החלילן המופלא על הקו, מלא סבלנות, הומור, שופע אנקדוטות וסיפורים מהקריירה המפוארת שלו וענה באריכות ובפרטי פרטים.

Jethro Tull. צילום: לטם ווינדסור

אם הייתי אומר לך בשנות השבעים, שהשירים שאתה כותב ייחשבו לקלאסיקות של פרוג-רוק חמישים שנים לאחר שנכתבו, מה היית אומר?

"כנראה שהייתי מזמין אותך לבירה בפאב הסמוך ומסביר לך עד כמה אתה טועה. לא חשבתי על כך בזמנו ולא היו לי תקוות כאלה אז. בימים ההם הייתי בתקופת למידה, ניסוי וטעייה. מצד שני, הושפעתי מאוד מאמני בלוז כמו מאדי ווטרס, לייטנינג הופקינס, טי בון ווקר ואחרים, שכבר היו די מבוגרים - ועדיין מאוד פופולאריים, והיו הוכחה לכך שאם אתה טוב במה שאתה עושה, יש לך עבודה לכל החיים. התחלנו כהרכב רוק-בלוז והם היו ההשפעות המוקדמות שלי והוכיחו לי שמוזיקה היא לא עניין שמוגבל רק לצעירים ושההצלחה יכולה להחזיק מעמד זמן רב".

מתי החלטת שאתה רוצה לנגן בחליל?

"התחלתי בכלל כנגן גיטרה אקוסטית, אבל כששמעתי את אריק קלפטון מנגן, הבנתי מהר מאוד שכדאי לי לבחור בכלי מוזיקלי שקלפטון לא שולט בו. קניתי את החליל הראשון שלי כשכבר הייתי בן עשרים, באוגוסט 1967 אבל רק בדצמבר הצלחתי להוציא ממנו כמה צלילים. בהתחלה ניגנתי בו ריפים ותווים שהייתי רגיל לנגן בגיטרה. ג'פרי האמונד, שכמה שנים אחרי כן השתתף ב,Aqualung- שמע אותי מנגן ואמר לי שאני מזכיר לו מישהו: רולנד קירק. הלכתי לבית שלו והוא השמיע לי כמה קטעים מהאלבום Spirits של רולנד קירק, שבכלל היה סקסופוניסט במקור, ובמיוחד את "סרנדה לקוקיה", שאני מנגן לפעמים בהופעות".

מתי התחלת לנגן כשאתה עומד על רגל אחת?

"בהתחלה, כשהיינו הרכב בלוז-רוק, ניגנתי במפוחית ומכיוון שאתה צריך לשם כך להשתמש בשתי הידיים, נהגתי לייצב את המיקרופון עם רגל אחת. זה מה שתפס כמה עיתונאי רוק באותם ימים ואחרי שהם ציינו את זה במיוחד, לא רציתי לאכזב אותם והמשכתי עם זה".

להקות רוק מאופיינות על ידי סקס וסמים, אבל אתה כנראה היחיד מהמוזיקאים בני דורך שלא נמשך לכל זה

"לא נמשך לסקס? מי סיפר לך? האמת היא שמהבחינה הזו אני די 'אולד סקול'. תמיד האמנתי שסקס צריך להיות מלווה ברגש וחלק ממערכת יחסים ושהוא לא עניין בפני עצמו, כך שלא חיפשתי את החסדים של הבחורות שהסתובבו מאחורי הקלעים. ובנוגע לסמים, אף פעם לא הבנתי למה אנשים מוכנים לדרדר את עצמם להתמכרות. איימי וויינהאוז, קורט קוביין, קית' מון, ג'ים מוריסון, יותר מדי כישרונות טובים גמרו את הקריירה והחיים בגלל סמים. המפגש הראשון שלי עם סמים היה עוד בקולג' לאמנות בנעורי, כשראיתי סימני מחטים על זרועות כמה מהסטודנטים, שהסבירו לי שהם מזריקים הרואין. אני אף פעם לא אבין למה אנשים מעדיפים להיות מטושטשים ולהזיק לעצמם מתוך בחירה".

איך הצלחת להתנזר מסקס וסמים בסיבובי הופעות עם להקות שהיו ידועות באורח חיים פרוע והדוניסטי, כמו לד זפלין?

"אני עוד זוכר את תמונות הפולרואיד שג'ימי פייג' היה מראה לי: תצלומי איברים מוצנעים של נערות צעירות במצבים שונים, כמעט תמיד עם איזה פרי אקזוטי. כן, סגנון החיים של אמני רוק הוא בדרך כלל מוגזם אבל הצלחתי להימנע מהתמכרות כלשהי. ג'ון בונהאם מת צעיר, לא בגלל סמים אלא יותר בגלל אלכוהול".

בגלל הסמים סירבת להופיע בזמנו בפסטיבל וודסטוק?

"שאלתי את המנהל שלנו באותם ימים, מה יהיה שם, בוודסטוק. האם כולם יהיו על סמים כל הזמן? האם יתפלשו בבוץ? האם בחורות עירומות יסתובבו מאחורי הקלעים? והוא אישר את החששות שלי. מעולם לא התחברתי להיפי'ס ואת מה שהתרבות הזו ייצגה. אבל חוץ מזה, ג'טרו טאל היו קיימים אז בקושי שנה אחת - וחשבתי שהמעמד והחשיפה מוקדמים מדי בשבילנו ושאנחנו צריכים להשתפשף יותר כלהקה".

מה הסיפור של השירים We used to know ו'מלון קליפורניה'?

"בתחילת שנות השבעים הופענו בכמה מקומות יחד עם להקת ה'איגלס'. לא כל כך התחברנו אתם כי הם היו חבורת אמריקאים זרוקים ואנחנו היינו חבורה של בריטים מוטרפים. נהגתי לנגן את השיר We used to know וכשיצא 'הוטל קליפורניה', חשבתי - לעזאזל, יש דמיון לא מקרי באקורדים של הפתיחה. אבל האמת היא שזה היה בסולם אחר ובהרמוניה שונה משלי. במשך השנים אנשים שאלו אותי למה לא תבעתי את ה'איגלס', אבל אני לא חושב שזה מקרה של פלגיאט. חוץ מזה, אני בכלל התבססתי על מוטיב מוזיקלי של באך...אני שמח שתרמתי קצת למלון קליפורניה, שהוא שיר יפיפה בעיני".

הזכייה שלכם ב'גראמי' עוררה בזמנו סערה לא קטנה

"בצדק, כי זכינו עם האלבום  Crest of knaveבקטגוריה של רוק כבד ומטאל, ואף פעם לא השתייכנו לז'אנרים האלה. הייתי מבין אם זו הייתה קטגוריה של רוק מתקדם. כנראה רצו לתת לנו גראמי בכל מחיר. כל כך הייתי בטוח שהגראמי ילך למישהו אחר, כמו מטאליקה, איגי פופ או AC/DC  שגם היו מועמדים אז, ולכן לא באתי לטקס. זה לא נעים כשמכריזים על זוכה והוא לא נמצא באולם. תאר לך שהחתן שלי לא יופיע להקרנה חגיגית של The Walking Dead (השחקן הבריטי אנדרו לינקולן, המככב בתפקיד ריק גריימס, המנהיג את חבורת הניצולים בסדרה 'המתים המהלכים', נשוי לגייל, בתו של אנדרסון). אליס קופר המסכן נאלץ לעלות לבמה ולקבל את הפרס בשמנו וספג קריאות בוז שלא באשמתו. פגשתי אותו כמה שנים אחרי זה והתנצלתי בפניו על המעמד".

סטיבן ווילסון עשה רמיקסים חדשים לכמה אלבומים קלאסיים של להקות פרוג, וגם לאלבומים של ג'טרו טאל. האם אתה מעורב בתהליך?

"במידה מסוימת. רק אתמול הקשבתי למה שסטיבן עשה עם  Stand up ונתתי לו כמה הערות. אחרי Thick as a brick  ו-  Aqualung, הא עובד עכשיו על  Songs from the wood. אני מגיע לאולפן ולפעמים מבקש מסטיבן להגביר את החליל, והוא אומר לי שאי אפשר, כי על אותו ערוץ יש כלי נגינה נוסף. אתה יודע, באלבומים האחרונים של סטיבן יש קטעי חליל ארוכים, אבל הוא אף פעם לא ביקש ממני לנגן אתו. ת'יאו טראוויס מנגן שם פשוט מעולה בחליל ועושה דברים שאני לא מסוגל לעשות".

אתה נוהג לנגן באלבומים של אמנים אחרים?

"כן, לא מעט. השבוע קיבלתי סקיצה לשיר חדש של ג'ון אנדרסון, הסולן לשעבר של 'יס'. הוא רוצה שאני אנגן אתו בקטע בן רבע שעה. אני אוהב לתרום ליצירות של אחרים אבל אף פעם לא לוקח כסף עבור זה. אתה יודע מי משמש לי דוגמא? דייויד בואי, שינוח על משכבו בשלום. בשנת 1976 הפקתי אלבום של Steeleye Span והם ביקשו ממני להביא את בואי לנגן בסקסופון בשיר המסיים, To know him is to love him, של פיל ספקטור. לא הכרתי אז את בואי אבל השגתי את הטלפון שלו ושאלתי אם יהיה מוכן לבוא. הוא הגיע ברצון, ניגן ולא רצה לשמוע על תשלום. כמה שנים אחרי זה פגשתי אותו באולפן טלוויזיה בגרמניה והודיתי לו שוב. הוא הביט בי משועשע ואמר: 'זה מאוחר מדי להוציא חשבונית, מה?' הצטערתי שהלך לעולמו בפתאומיות כזו. היה לו עוד המון מה להציע מבחינה אמנותית".

מה התוכניות שלך לאחר הסיבוב הנוכחי?

"אני עובד עכשיו על אלבום חדש של ביצועים אינסטרומנטליים לשירי ג'טרו טאל בביצוע רביעיית מיתרים קאמרית ויכול להיות שאצטרף אליהם בחליל. מה שהביא אותי לעשות אלבום כזה היא בין השאר העובדה שלא אהבתי את מה שעשה דייויד פאלמר באלבום    The symphonic Jethro Tull, אבל זו לא הייתה אשמתו: חברת תקליטים גרמנית התערבה בעבודה שלו. אז אני עובד על זה עכשיו וזה לא פשוט, כי אני בכלל לא קורא תווים".

שמעתי טוב, אתה לא קורא תווים?

"ממש לא. אני מנגן הכל מהזיכרון. זה יוצר בעיה מסוימת כשאני עושה חזרות עם חברי הלהקה לקראת סיבוב הופעות או הקלטת אלבום חדש, כי הם כולם נגנים מעולים וכמובן קוראים תווים כמו כל מוזיקאי. חוץ ממני".

אתה בעצם יכול להרשות לעצמך לפרוש. עד מתי תמשיך להופיע? זה לא קל

"כל עוד אני זוכר את המוזיקה בעל פה...אני סוג של קפיטליסט שהוא גם סוציאליסט פרגמטי. אני לא חושב שזו אזרחות טובה, לפרוש כשאתה עדיין יכול לתרום לחברה. בכלל, לאנשים מבוגרים יש הרבה מה להציע, בכל תחום. הניסיון לא מזדקן אף פעם. אני מאמין שכל עוד אתה יכול להיות יצרני, לא משנה בן כמה אתה. זה גם מספק עבודה להמון אנשים במעגלים נוספים ולא אכפת לי לשלם מס הכנסה אם אני יודע שהוא הולך למטרה חשובה, כמו חינוך, תעסוקה ותרבות. מעצבן אותי שגופים עשירים כמו גוגל, פייסבוק או אפילו סטארבקס מתחמקים מתשלום מס. וגם בונו מ-U2  לא משלם מס באף מדינה".

בפוסטר של ההופעה יש צללית שלך עם החליל ומתחת יש כמה פלפלים חריפים?

"היה לנו פעם מתופף ממוצא הודי והוא לקח אותנו לאכול אצל אמא שלו. היא הכינה אוכל סופר חריף וכולם כמעט נחנקו שם, חוץ ממני. מאז אני מגדל סוגי פלפל מהחריפים ביותר שיש. כמה מהם מהווים ממש נשק להשמדה המונית. אני מכין מהם מטעמים בבית".

אתה מגיע לישראל שוב ושוב. שמעת משהו מרוג'ר ווטרס?

"אני לא ממש מכיר אותו. יש מי שמטיף לחרם על ישראל אבל אני חושב שאלה שטויות, בלי קשר לשאלה אם יש לי ביקורת על ממשלה מכהנת כזו או אחרת. זו לא סיבה להחרים אומה שלמה וקהל שרוצה ליהנות ממוזיקה. אני חושב שלישראל יש חשיבות גדולה. אני גם לא מסכים עם כל מה שקורה באנגליה, אז מה, אפסיק להופיע כאן?"

Jethro Tull - 50th Anniversary Tour - היכל התרבות תל אביב: 26.10, 27.10, מרכז קוגרסים-חיפה: 25.10, בניני האומה ירושלים: 28.10. לכרטיסים לחץ כאן