מתן זלמנוביץ' הגיע לאחרונה לס. נס ציונה על תקן של שוער שני. אבל עזבו אתכם רגע מכדורגל. על אף שמדובר בחובש כפפות מוכשר ובפוטנציאל מבטיח, הרי שעץ המשפחה שלו מהווה אטרקציה שאי־אפשר להתעלם ממנה. ולא נחזיק אתכם במתח: זלמנוביץ' הוא נינו של ראש הממשלה לשעבר מנחם בגין ז"ל. נכדם של חסיה ומתי מילוא, ובנם של אסנת ויואב זלמנוביץ'.

זלמנוביץ בין קורות השער | צילום: קובי קואנקס

"אמנם אין לי חוויה אישית של קשר עם הסבא רבא שלי", מספר השוער בן ה-24, "אבל אני יכול להגיד שהקשר אליו תמיד ליווה אותי לכל מקום. כשהייתי תלמיד בביה"ס, תמיד כשנכנסו מורות חדשות לכיתה וקראו שמות, היה מישהו שדאג לספר להן באיזה אופן אני קשור אליו. לאורך השנים, כשאנשים גילו שאני הנין של מנחם בגין, תמיד היו כאלה שניגשו אלי ואמרו משהו כמו 'לא הצבעתי לו, אבל מאוד אהבתי אותו'. וזה משהו שלא יכול לקרות כיום.

בדור שלנו אנשים נוטים לטנף על מי שהם לא הצביעו לו. כך שכנראה באמת היה אצל מנחם בגין משהו אחר. משהו שהיה מעורב בו יותר כבוד אנושי כלפי כולם. היו לסבא רבא שלי הרבה יריבים פוליטיים, וזה לגיטימי להעביר ביקורת, אבל לי מעולם לא יצא לשמוע מישהו שבא אלי ואמר משהו רע עליו".

התחיל בג'ודו

קיצור תולדות מתן זלמנוביץ': הוא נולד בגבעתיים, ואת הקריירה הספורטיבית שלו החל דווקא כג'ודוקא. רק בגיל 13- גיל מאוחר באופן יחסי לכדורגלן מתחיל - הוא חנך את הרומן שלו עם הכפפות ועם השער, בהכח עמידר רמת גן.

כשהגיע לגיל נוער עבר לשחק במכבי נתניה, שם גם עלה לקבוצת הבוגרים של המועדון אחרי שסיים להיות חריג גיל. בהמשך זלמנוביץ' עשה סיבוב פרסה וחזר ללבוש את מדי הסגולים, כדי לצבור דקות משחק. לפני ארבע שנים עבר להפועל רעננה מליגת העל כמחליף לשוער אריק ינקו, אחרי שלא קיבל דקות משחק. משם המשיך לקריית אתא, ואחרי שנה וחצי עבר לשחק בבית"ר תל אביב־רמלה. ועכשיו הוא כאן.

זלמנוביץ', למה בחרת להגיע דווקא לנס ציונה?

"שמעתי דעות חיובית על הקבוצה הזאת, הן מבחינה מקצועית והן מבחינה חברתית. אני נמצא רק שבועיים בקבוצה, ובהחלט מרגיש כאילו אני נמצא כאן כבר מתחילת העונה לפחות".

הגעת על תקן של שוער שני. מה אתה מצפה שיקרה בחצי השני של העונה?

"אני רוצה בהצלחה האישית שלי וגם בזאת של הקבוצה, וזה הולך יחד. חשוב לי להיות טוב באימונים, להתאמן חזק ולתת עבודה קשה. אני סומך מאוד על עצמי, שאוכל לנצל בצורה הכי טובה את האפשרויות שיהיו לי כאן".

"חשוב לי להיות טוב באימונים, להתאמן חזק ולתת עבודה קשה" | צילום: אבי מועלם

איך בכלל הגעת דווקא להיות שוער?

"זה התחיל בשער עם החבר'ה בשכונה. כנער הייתי ג'ודוקא מצטיין והגעתי לחגורה חומה. חשבתי להמשיך בג'ודו, אבל החברים מהכיתה, ששיחקו כדורגל, אמרו לי לא פעם 'תבוא, תבוא'. בסוף הלכתי לאימון כדורגל ואמרתי לעצמי שאני חייב לעשות את המעבר עכשיו. כי אם זה לא יקרה עכשיו - זה לא יקרה לעולם. וכך אכן קרה".

ואיזה סוג של שוער אתה?

"התכונה הבולטת שלי היא הנוכחות. תמיד שמים לב לזה. במהלך המשחק אני מדבר הרבה מאוד עם השחקנים".

מה מצאת בנס ציונה? הגעת בתקופה הכי גרועה שלה זה זמן רב, אחרי שלושה הפסדים רצופים בליגה. אולי יש לך הסבר למה שקרה שם?

"כשבאתי לקבוצה לא הרגשתי שיש קושי או לחץ מיוחד. לא בחדר ההלבשה ולא מצדו של המאמן עופר טסלפפה. להיפך, אם היית שואל אותי את השאלה הזאת, מבלי לדעת מה היו התוצאות האחרונות, הייתי בטוח שהקבוצה רצה במקום הראשון ושהכל טוב. אכן היתה איזושהי ירידה אחרי ה'פיק' של ההצלחה בחצי הראשון של העונה, וזה לגיטימי, אבל אני שמח שביום שישי האחרון חזרנו לנצח ועשינו את זה נגד הפועל רמת גן".

ליווי לכל מקום

את מנחם בגין, זלמנוביץ' לא זכה לראות. המנהיג הדגול נפטר שנתיים לפני לידתו. והאמת היא שבמשפחת אצולה כזאת, הציפייה הטבעית היא לראות את בני המשפחה באקדמיה או אולי בפוליטיקה. כדורגל בוודאי נתפס כשטח זר להדר הז'בוטינסקאי.

נו, מה אתה אומר?

(צוחק) "אפשר לומר שאנחנו דווקא משפחה רב־גונית. אף אחד לא ישאל אותך 'למה בחרת בדרך כזאת או אחרת בגלל הייחוס המשפחתי שלך?'. ואם חשוב לך העניין הזה, אז אספר לך שבנוסף לכדורגל אני לומד לתואר ראשון במדעי המדינה. אני חי בתחושה שהמשפחה שלי תמיד תתמוך בי, ולא משנה מה אבחר לעשות. דווקא התמיכה הזאת היא שעוזרת לי להמשיך בדרכי ככדורגלן. סבא וסבתא שלי מגיעים למשחקים שלי, ומלווים אותי גם במגרש".

עד כמה אתה מחובר לתחום הפוליטי, לליכוד, למורשת הבית"רית? היתה בכלל אפשרות שיהיו לך דעות פוליטיות אחרות?

"הבית שלנו יונק משורשיו של הליכוד. אבל אין בו דחיפה לדעות מסוימות. הנה, תראה את בני בגין, שכמו אביו היה בממשלה מטעם הליכוד, וחלק מילדיו הם בעלי דעות אחרות לגמרי. אבל אם אתה שואל אותי ברמה האישית, אז אני מאוד מתחבר למורשת של הסבא רבא שלי מנחם בגין ולתפיסת העולם שלו".

זלמנוביץ' עם תמונת מזכרת מהסבא רבא שלו | צילום: קובי קואנקס

גם אתה רואה סרטונים שלו ביוטיוב ומתרגש?

"כן, בוודאי. ויש גם את מרכז מורשת מנחם בגין בירושלים, שאני פעיל בו. אפשר להגיד שאני הנציג של המשפחה שם. יש סיור של שעה וחצי על כל דרכו ועשייתו, ואני מכיר אותו בעל פה. וכן, אני רואה נאומים שלו בווידיאו, דברים שכבר לא רואים עכשיו. ברור לי, כמו לכולם, שישראל של מנחם בגין היתה מדינה אחרת מזאת של היום".

קראת את הביוגרפיה של בגין 'המרד'?

"כן, בוודאי. הייתי גם ב'דרך מורשת בגין', שבוע שלם בעקבות הדרך שהוא עבר. הייתי בבית הכנסת שהוא פקד, בבית שבו הוא חי".

יש שאומרים כי הוא אחרון המנהיגים הגדולים של הדור הישן.

"אני רק יכול להגיד תודה למי שאומר את זה. תמיד נעים לשמוע דברים טובים. אין ספק שבדורנו יש שינוי בדמותו של המנהיג. פעם כל מנהיג היה משובץ למפלגה, וזה הלך ביחד. היום המנהיג הוא־הוא המפלגה. חוסר הזהות הזה עם דרך ברורה של מפלגה מבדיל בין מנהיגי הדור הזה לאלה של הדור הישן.

היום קשה להזדהות עם מפלגה בהיבט הפוליטי - אין למפלגות אידיאולוגיה מובהקת כמו בעבר. ואנחנו בעצם אמורים להצביע למפלגות ולא לאנשים. סבא רבא שלי הרי גדל מראשית דרכו על תוואי מאוד ברור ומסודר מבחינה אידיאולוגית. על ההגות של זאב ז'בוטינסקי. כך שהיה מודל שאפשר היה להיצמד אליו ולהתאים אותו לרוח ולמאורעות הזמן, וזה מה שהוא עשה. האידיאולוגיה תמיד נשמרה. וזה אפיין אותו לאורך כל הדרך, בפעילות הציבורית עוד בפולין, בעלייה לארץ, באצ"ל, בשנים הארוכות שלו באופוזיציה בכנסת עד שהוא נבחר ב־1977.

הוא חווה את קשיי המחתרת, היה באופוזיציה 40 שנה - ולא התייאש. יש כאן שיעור שכל אחד יכול ללמוד ממנו, ובכל תחום בחיים. הנה, שאלת אותי אם אשחק או לא - ואני יכול להשליך את זה לשם. אני מאמין בדרך שלי, ובסוף גם אגיע ליעד".

במה אתה הכי גאה ממה שמנחם בגין עשה? המהפך של 77 והחזרת הגאווה לחלק גדול בעם שלא זכה להכרה חברתית ראויה עד אז? הפצצת הכור בעיראק? מלחמת לבנון הראשונה? הסכם השלום עם מצרים?

"בכל מה שציינת. מכיוון שהוא עשה את הדברים בדרך שהוא האמין בה, שהיתה גם אידיאולוגית וגם צנועה, ולא מתוך שיקול אישי. הוא אמר שכאשר אתה מגיע לתפקיד ראש ממשלה אתה רואה את הדברים אחרת מאשר באופוזיציה, ולכן העובדה שהוא שמר על דרכו גם כראש ממשלה היתה מרשימה. היו לו כריזמה ורטוריקה מאוד מרשימות וכובשות לבבות, וההליכה שלו בכנות בדרך משלו גרמה לכולם לאהוב אותו כאדם. ואת הכל הוא עשה בשם אהבת הארץ ואהבת העם. זה מדהים ומיוחד בעיניי".

ואיך אתה מרגיש בנוגע לסיום דרכו בעולם הפוליטי? מקורביו אמרו לא אחת שהוא רומה ונבגד.

"אנחנו לא בקיאים מספיק בפרטים, והוא גם מעולם לא דיבר על כך. וכך, אגב, גם לגבי קמפ דייויד. שואלים אותי לא פעם מה באמת היה שם. סבתי, חסיה, תמיד אומרת לי: 'אנחנו לא היינו שם. הם - מנחם בגין, אנואר סאדאת וג'ימי קרטר ישבו שם רוב הזמן לבד, ומה שנאמר אחר כך על מה שקרה במפגשים האלה לא חייב להיות נכון".

ובכל זאת, הפרידה אחרי האמירה "איני יכול עוד" הותירה טעם קשה בזיכרון ממנחם בגין.

"אכן לא היה קל לשמוע אמירה כמו 'איני יכול עוד' ממנהיג כזה, שתמיד היה מוכן לעשות הכל בשביל המדינה. אבל צריך לכבד החלטות של אדם גם בלי פרשנות עליהן. פשוט, כמו שהוא התנהל לאורך כל דרכו הפוליטית בסגנון שלו - כך גם הוא בחר לסיים אותה. לא יודע אם 'בגדו בו' זאת אמירה נכונה. אף אחד לא יודע מה הוא הרגיש. היתה סיטואציה מסוימת בעקבות מה שקרה במלחמת לבנון, ואכן קרו במהלכה דברים לא צפויים. אבל ככה החיים בנויים וכל אחד בוחר את הדרך שבה הוא רוצה להתמודד".

הקבר בסדר

מה דעתך על מה שקורה היום בליכוד? דוד ביטן, מירי רגב, דוד אמסלם. הסגנון בוטה ורחוק מההדר הז'בוטינסקאי. סבא רבא שלך מתהפך בקברו?

(צוחק) "מתהפך? לא. הייתי שם לפני כמה זמן והקבר דווקא בסדר... אבל אם תרצה, אפשר לתת כדוגמה את בני בגין, שהוא הבן שלו ודומה למנחם בהתנהגות - והוא כבר לא שר בממשלה. זה די משקף את המצב. בני החליט שהוא לא רוצה להיות שם יותר. יש מנהיגים אחרים היום, בסגנון שונה, ובעצם יש מדינה אחרת.

בני בגין | צילום: יואב דודקביץ'

אני מתבונן בכל מה שקורה עם הטכנולוגיה המודרנית ועם הסמארטפונים החדישים, ותוהה איך מנחם בגין היה מתמודד מול כל זה. הוא בא מדור שהיה כל כך אחר. הקידמה הטכנולוגית של הדור הנוכחי, הכוח של הפרסומות והשיווק - הכל כל כך שונה ממה שהיה בדורו.

כיום שמים לב לאופן שבו אנשים מתבטאים. אם הם צועקים או שותקים. קצת פחות לתוכן. ובעצם אף אחד לא ממש יודע מה המצע של אף אחד. לא את זה של בני גנץ, של יאיר לפיד או של אחרים. אנחנו, כציבור, לא באמת יודעים מה הם רוצים ומציעים. אנחנו רק יודעים איך הם אומרים את זה, אם הם צועקים את זה, רבים ביניהם, מפטרים זה את זה או עד כמה הם עושים את תפקידיהם. יש הרבה רעש. וזאת בעיה כשאתה מנסה לבחור במישהו ובדעות שלו. בעבר היה קל יותר לדעת מה כל אחד אומר, מהי הדרך שלו ומה הוא רוצה. היית בוחר את דרכו של האדם, והיום אתה בוחר את האישיות שלו, על פי האופן שבו הוא מציג את הדברים".

בנימין נתניהו | צילום: אלכס קולומויסקי

מה דעתך על התחושה של ראש הממשלה ביבי נתניהו שלפיה התקשורת רודפת אותו? התקשורת נהפכה לשחקן ראשי בפוליטיקה.

"זה מצב מורכב מאוד. בעניין של ראש הממשלה, כאזרחים הגונים טוב שכולנו נמתין למה שהיועמ"ש יגיד. אנחנו מצויים שלושה חודשים לפני הבחירות, והכל רגיש. לי אין ספק שיש כאן התנהלות שמרגישה קצת על רקע אישי. אבל מצד שני אנחנו לא יכולים לדעת שום דבר עד שלא נקבל את תוצאות החקירה".

התקשורת נכנסת גם לחיים של יאיר נתניהו. אתה מרגיש שגם אתה עלול להיות בשלב כזה או אחר כלי לניגוח בגלל הייחוס המשפחתי שלך?

"אני מנסה להבין מה עובר עליו. הוא אדם מוכר ויש לכך משמעות. כל אחד צריך לבחור את הדרך שבה הוא מתבטא ולשאת בתוצאות. ככה זה כשאתה נמצא על הבמה הציבורית".

לסיום, אם מנחם בגין היה יושב איתנו כאן מה היית אומר לו?

"זאת שאלה טובה. נראה לי שקודם כל הייתי שואל אותו איך הוא מרגיש. ונראה לי שהייתי מזמין אותו לקפה ושואל אותו כמה דברים אישיים עליו ועל המשפחה, ודווקא פחות בעניינים הפוליטיים. למשל הייתי רוצה לשאול אותו איך סבתא חסיה היתה כילדה. זה לא שכל ערב יש במשפחה שלנו שיח פוליטי. אנחנו אנשים פשוטים ורגילים, והדבר שחונכתי אליו ועליו, ואפשר לקשר אותו למנחם בגין, הוא המשפחתיות והדאגה זה לזה. ואולי זה מה שהוא השריש בנו יותר מכל".