"אני רוצה שיקבלו אותי ככה, כמו שאני", זה מה שמבקשת דניאלה פאיוק גומז כל חייה. עכשיו, לא רק שהיא זכתה להרגיש סיפוק עצום אחרי שהגיעה להישג ספורטיבי מרשים, אלא גם הביאה הרבה כבוד וגאווה לעיר רחובות ולספורט הישראלי בכלל

באבו דאבי. "מדהים לייצג את המדינה" | צילום: ספיישל אולימפיקס ישראל

הצעירה בת ה-23, תושבת רחובות, זכתה בשתי מדליות בענף השחייה במשחקי הספיישל אולימפיקס שהתקיימו באבו דאבי בחודש שעבר - זהב במשחה ל-25 מטר גב וארד ב-25 מטר חופשי.

מדובר במשחקים האולימפיים לספורטאים בעלי צרכים מיוחדים, אירוע ענק המאורגן על ידי הספיישל אולימפיקס העולמי בו השתתפו ספורטאים בכל הענפים מכ-190 מדינות. העלייה של פאיוק גומז על הפודיום כשהכרוז מודיע על ההישג שלה בשפה הערבית, מציין את שמה ואומר "איסראיל" לא היה מחזה שגרתי

המשתתפים במסגרת זו הינם ספורטאים עם מוגבלות בכמה דרגות. פאיוק גומז, מתמודדת עם אפילפסיה, הפרעות קשב ולקות למידה. עד כיתה ו' היא למדה בבית ספר רגיל עם עזרה משולבת, וכשעלתה לחטיבת הביניים עברה לחינוך המיוחד. היא עשתה שירות לאומי שנמשך כשנה

כיום נמצאת פאיוק גומז במרכז תעסוקה, שמטרתו להכיר את האנשים לעומק, ולאבחן את הקשיים בהם הם נתקלים בשאיפה לשלבם בשוק החופשי. בכל יום היא שוהה מספר שעות במרכז בו היא ממלאת משימות הניתנות לה, בדגש על משמעת, סדר ויחסי עבודה. שאיפתה הגדולה כעת היא להשתלב בעבודה בגן ילדים.  

מיומנות במים

היא החלה לעסוק בספורט כבר בילדותה, תחילה בהתעמלות קרקע ובאקרובטיקה ובהמשך הצטרפה לקבוצת הכדורסל של ספיישל אולימפיקס ברחובות. מאחר שאותה קבוצה הייתה מעורבת (בנים ובנות) התקשתה פאיוק גומז לבלוט ושקלה לפרוש מפעילות ספורטיבית, אלא שאז הגיע הרעיון לפיו היא תעבור לענף השחייה ולפני שלוש שנים החלה להתאמן פעם בשבוע בבריכה במזכרת בתיה.

בבריכת השחייה במזכרת בתיה, השבוע | צילום: אבי מועלם

כיום שוחה פאיוק גומז בקבוצה מיוחדת והספורט מסייע לה מאוד להתמודד עם מגבלותיה ומגביר אצלה את תחושת הביטחון. בספטמבר האחרון פאיוק גומז הוזמנה לתחרות מיון למשחקי הספיישל אולימפיקס בווינגייט והשיגה את התוצאות הרצויות לצורך ההשתתפות באליפות בדובאי.

לאחר מכן הוגברה תדירות האימונים שלה לקראת התחרות לשלוש פעמים בשבוע והיא נכללה לבסוף בנבחרת שכללה שלושה בנים ושלוש בנות

שלושה מאמנים - נורית משיח, יעל טל ומיכאל בקליש עבדו עם פאיוק גומז בחודשים האחרונים על הסגנון ועל מיומנות השחייה בתנאי תחרות ועזרו לה לרשום את ההישג המרשים. צוות האימון, יחד עם המנהל המקצועי גון צורי, מנכ"לית ספיישל אולימפיקס בארץ שרון לוי־בלנגה והסמנכ"לית מיכל שמעוני יערון, שמו דגש על הגעה בזמן, התארגנות התנהגות מול סמכות וחברים.

ההקפדה הזו תרמה רבות לכך שממצב בו התקשתה פאיוק גומז לשחות לאורך בריכה שלמה בתחילת הדרך, היא הפכה לאלופה ולמעשה להפתעת המשלחת הישראלית. הסיבה: לפני המשחקים לא היה ברור כלל אם תוכל לעמוד במשימה

לא מאמינה

ההשתתפות עצמה חיזקה מאוד את תחושת הערך העצמי של פאיוק גומז והכרזת שמה, לצד אזכור מדינת ישראל בעת הקראת שמות הזוכים (המנוני המדינות לא נוגנו והדגלים לא הונפו), תרמו לכך מאוד. מאז הזכייה מורגש אצל השחיינית שינוי חיובי ובמרכז התעסוקה בו היא נמצאת טענו שהיא חזרה מדובאי הרבה יותר רצינית ובוגרת. היא גם התרגשה מאוד לקבל ברכות ממפורסמים דוגמת הזמרת שירי מימון, מיכל הקטנה וממספר שחקני קולנוע

המדליות חזרו לישראל| צילום: אבי מועלם

"אני עדיין לא מאמינה שזה קרה", משתפת פאיוק גומז. "השתתפתי בתחרות בפעם הראשונה ואפילו לא חשבתי לזכות במדליה, אבל הצלחתי בזכות המאמנים שלי. זה מעלה לי מאוד את הביטחון, מרגיע אותי ועוזר לי לשכוח את הבעיות של היום יום. מצד שני, עכשיו יותר קשה לי לחזור לשגרה אחרי שלא הייתי בארץ שבועיים", היא מוסיפה בחיוך

פאיוק גומז לא הייתה כאמור פריקית של שחייה בילדותה ולא נהגה לצפות בתחרויות, אבל לאט לאט נקשרה מאוד לענף. "הכי קשה לי עם סגנון הגב", היא מספרת. "הכי כיף לי לשחות חזה. גם בתחרות בסגנון חופשי שחיתי בסגנון הזה". 

אגב, במהלך המשחקים אירעה תקרית דיפלומטית כאשר שחקניות באולינג מסוריה ומלבנון סירבו להתמודד נגד ספורטאיות ישראליות. פאיוק גומז, מצידה, מספרת שלא רק שלא נתקלה בתופעה, אלא שהיא אף עלתה יד ביד לאחד המקצים עם שחיינית מעיראק, שהתקשתה בהליכה ונעזרה בה. "נהניתי שם מכל רגע", היא מסכמת. "היה מדהים לייצג את המדינה וגם הספורטאים ממדינות ערב התייחסו אליי בצורה נורמלית". 

אביה של השחיינית, הנריקה גומז, הוא ממוצא ברזילאי ובילדותה המשפחה התגוררה שם במשך שנתיים. בזכות זאת, ובשל היותה דוברת פורטוגזית שוטפת, היא התחברה במיוחד לחברי המשלחת הברזילאית ואף סייעה בתרגום עבור הספורטאים ממדינה זו שאינם דוברי אנגלית

אימה של פאיוק גומז, יעל, שהתה לצידה בדובאי, וסיפרה שבתה נהנתה מיחס חם: "לא ידענו אם נהיה מורשים להגיע עד שבוע לפני התחרות, אבל כשהגענו מסרנו את הדרכונים וקיבלנו אותם רק כשחזרנו, אז לא יכולנו להסתובב ברחובות בכלל. שהינו רק בבית המלון ובמתקנים הספורטיביים והיחס היה מכבד מאוד ונדיב מאוד. המכנה המשותף של כל המשלחות היה ההתמודדות וזה היה הדבר החשוב ביותר".  

כעת, אחרי שהגשימה חלום, פאיוק גומז מגלה מה החלום הבא שלה: "אני רוצה להתרכז בעיקר במוזיקה. יש לזה חלק גדול מאוד בחיים שלי. אני שרה ואוהבת לרקוד הרבה, בעיקר אני אוהבת מוזיקת פופ וזמרות כמו שירי מימון ומירי מסיקה".