צילום: אבי מועלם חלם זה כאן: הולכי רגל שמבקשים לעבור מצד אחד של תחנת הרכבת ברחובות לצדה השני, נאלצים לעשות מסלול רגלי ארוך של כקילומטר - לעלות ולרדת ממחלף רחב ידיים ולחצות כביש אחד או שניים - כל זאת כדי להגיע למתחם המסחרי שנמצא במרחק נגיעה מהתחנה. אם ירצו לקצר את הדרך, ייאלצו לרכוש כרטיס עלייה לרכבת, רק כדי לעבור בשטח התחנה, ומבלי שישתמשו כלל בשירותי הרכבת.

הדרך מפתחו של מכון ויצמן, הנמצא על רחוב הרצל, למתחם הקניון השוכן מצדה הצפוני של תחנת הרכבת בעיר, כוללת הליכה קצרה בת שלוש דקות, ואם לדייק - 344 צעדים. כיום נאלצים הולכי הרגל לעשות דרך בת 17 דקות ו־1,118 צעדים. הדרך הקצרה לחצות את התחנה תחייב אתכם, מסתבר, לרכוש כרטיס נסיעה, למרות שאין בכוונתכם להשתמש ברכבת. הכרטיס הזול ביותר הוא ללוד, במחיר של שמונה שקלים וחצי. הסיבה, לטענת גורמים ברכבת, היא ביטוחית. אם יקרה לכם משהו בשטח התחנה, כרטיס הנסיעה הוא הכיסוי הביטוחי שלכם.

את הבעיה הזאת מנסים לפתור גורמים רבים במשך חודשים ארוכים, אך לפחות בשלב זה נראה כי עקשנותה התמוהה של הנהלת הרכבת לאלץ את הולכי הרגל לשלם על מעבר מצד לצד מבלי לעלות כלל על הרכבת, תמשיך להטריד ובעיקר לעצבן את הולכי הרגל.

"עקשנות מיותרת"
מבחן ההליכה לעבר המתחם המסחרי שבו שוכנות חנויות, רשתות שיווק וכן פאבים ובתי קפה, נערך ביום ראשון השבוע, בצעדה שהתחילה משער הפקולטה לחקלאות והמשיכה צפונה, לעבר היעד המבוקש. אחרי צעדה על מדרכה רחבה למדי, ישנה ירידה לעבר תחנת הרכבת, כל זאת בטווח זמן של שלוש דקות לערך. בנקודה זו גם אמורה הייתה הצעדה להסתיים, שכן מעברה השני של התחנה נמצא הפארק המסחרי.

בתחנה עצמה נאמר לנו שלא ניתן לעבור מצד אחד לשני, ולכן נאלצנו לחזור על עקבותינו, לעלות בכביש המפותל לעבר גשר ההפרדה המפלסי שנחנך רק לפני קצת יותר משנה, ולהתחיל בעיקוף של תחנת הרכבת הנמצאת מתחתינו כעת. אחרי עוד דקות הליכה מיותרות על הגשר, נראה כי מסתמן בסוף הירידה מכשול נוסף - המדרכה שבה היינו אמורים להמשיך ללכת נחסמה, זאת לאור עבודות המתבצעות בחודשים האחרונים במתחם ה'מטרו מול', המתחם המסחרי. כך, למעשה, נאלצים הולכי הרגל לחצות את הצומת לצד השני, לצעוד עוד כמה עשרות מטרים לעבר מעבר החצייה הבא, ואז לחזור לצד השני, כשהם עושים את דרכם דרומה, הפעם לעבר המתחם ומלון 'לאונרדו' הנמצא בסמוך.

הבעיה, הנראית על פניה כפתירה ופשוטה יחסית, מקשה על הולכי הרגל, ובעיקר על הסטודנטים המבקשים להגיע מהפקולטה לחקלאות או ממכון ויצמן ל'פארק המדע'. מדובר על קטע הליכה של 60 מטר לכל היותר, לעומת קילומטר בקירוב, וזאת בשל העיקוף הגדול שהצועדים נאלצים לעשות.

עמרי גולן הוא סטודנט במכון ויצמן המתגורר בשכונת נוה עמית הנמצאת מעברו השני של הגשר: "גם אם מגיע סטודנט או מרצה מחו"ל שמשתתפים בכנס במכון, ובשעות הערב רוצים לחזור למלון 'לאונרדו' שבו הם משתכנים, הם לא יוכלו להגיע ממקום למקום תוך דקות ספורות, אלא ייאלצו לעשות את העיקוף. אין הקלות", מסביר גולן. לדבריו, בסופו של דבר, כל מה שמעכב את הפתרון שעל פניו יכול להיות קל ומיידי, זו הביורוקרטיה. הנהלת הרכבת לא מעוניינת לאפשר מעבר מצד אחד לשני.

יצוין, כי בתקופה שבה נבנה הגשר הרב מפלסי, הרכבת הייתה מקלה על ציבור הולכי הרגל ומאפשרת את המעבר מצד לצד, אולם עם חניכתו אפשרות זו התבטלה.



לשאלה על סיבת הסירוב לאפשר את חציית התחנה, השיב השבוע אחד ממאבטחי הרכבת כי מדובר בסופו של דבר בנושא ביטוחי, כך שכרטיס הנסיעה שנרכש הוא זה שמשמש כתעודת הביטוח עבור העושים שימוש בשירותי התחנה, אפילו אם הם אינם מתכוונים לעלות על אחד מקווי השירות שהיא מספקת. יחד עם זאת, גולן מציין כי משיחות שערך עם מספר גורמים ב'רכבת ישראל' עולה, כי החשש האמיתי ברכבת הוא מנוסעים שינצלו את המעבר כדי לנסוע ברכבת מבלי לשלם.
"גם אם בכל זאת עליתי על הרכבת בתחנה אחרת, ירדתי בתחנה של רחובות ובסך הכל טעיתי ביציאה, אין דרך חזרה, ואני צריך לחזור ולעקוף את כל הקטע. זה אבסורד", אומר גולן.

מבדיקת הנושא בתחנות אחרות עולה, כי לפחות בתחנת 'סבידור מרכז' שבתל אביב, פועל מזה שנים הסדר לגבי כרטיס מעבר. הכרטיס מאפשר לאדם שעובר בכניסה לתחנה לקבל כרטיס שהייה של רבע שעה בתחנה מבלי לעלות לקו שירות. "יש פה בעיית נגישות חמורה ביותר. אני כבר לא מדבר על הסטודנטים, אבל מה עם אוכלוסיית הנכים או נשים הרות, שרק עקשנות מיותרת מונעת מהם דרך קצרה יותר?", שואל גולן. "בצורה הזאת הרכבת הופכת את המרכז המסחרי לאי שאין גישה אליו, חוץ מלהתניע את הרכב ולנסוע, ולא לכל אחד יש רכב".

תכנון קלוקל
ליו"ר אגודת הסטודנטים במכון ויצמן, שקד אשכנזי, זורמות התלונות בנושא מצד חבריה הסטודנטים מזה מספר שבועות