צילום: אבי מועלם "אנחנו לא מבקשות רחמים או שיראו בנו מסכנות, רק תנו לנו את מה שמגיע לנו", אומרות השבוע בקול ברור ובוטח התאומות לקויות השמיעה מישל ואנה קוז'קין, תלמידות תיכון 'דה שליט' ברחובות, הנאבקות במערכת שתספק להן כיתה אקוסטית.

גם השבוע נאלצו מישל ואנה, תלמידות כיתה י"ב בעלות ליקוי שמיעה מלידה, להיכנס לכיתה רגילה בתיכון, ולנסות להתגבר על המכשול המשמעותי ללימודים בכיתה שאין בה את האמצעים המיוחדים המותאמים לצרכיהן. לאחר שבשנתיים האחרונות כל אחת מהן למדה בכיתה אקוסטית המותאמת לצרכיה השמיעתיים, דווקא בשנתן האחרונה ללימודים, התאמה זו לא נמצאה בעבורן, ובינתיים כל מה שנאמר להן זה שהכיתה שאמורה להיות מתאימה עבורן נמצאת בתהליך של שיפוצים, שעשויים להימשך עוד כמה חודשים.

השבוע יצאו השתיים למאבק במערכת, שלטענתן לא קשובה להן, ותוך שהן סוחפות את חבריהן לכיתה, הן מאמינות שיוכלו להשיג את המגיע להן. "שום דבר לא יעצור אותנו מלממש את הפוטנציאל שלנו", הן אומרות בגאווה.

"ציונים טובים"
את לקות השמיעה גילו הוריהן של השתיים כבר מינקות, ובגיל שנתיים הן עברו השתלה מורכבת, שבמסגרתה הותקן על אוזניהן אביזר אלקטרוני המאפשר להן לשמוע. מדובר בהתקן המעביר תווים אלקטרוניים באופן ישיר לתאי העצב, על מנת שהמוח יתרגם אותם לשמיעה.

"את החירשות גילינו כשהן היו בנות שבעה חודשים", מתארת האם, אלה ברק, את התהליך ארוך השנים שבמהלכו היטלטלה בין רופאים וצוות מקצועי על מנת שבנותיה יוכלו לשמוע, ולו במקצת. "היינו בתור לניתוח הרבה מאוד זמן, עד שקיבלנו אישור. מבחינתי זה היה סוג של אסון. את כל הילדות שלהן פיספסתי. הייתי כל היום עסוקה באמצעים לטפל בהן. לא היה לי יותר מדי זמן לחשוב מה יקרה ומה יהיה, ופשוט צעדתי במסלול שאמרו לי הרופאים".

בגיל שמונה החלו השתיים לדבר, ועד היום הן מדברות באופן רציף ומתרגמות את הנאמר להן באמצעות שפת הסימנים. מהגן המשולב שבו למדו השתיים, הן המשיכו לבית הספר היסודי 'בכור לוי', ובכל אותן שנים הן למדו בכיתה אקוסטית ונעזרו במורות שמע מקצועיות שסייעו להן באופן יומיומי. כך, ובמשך כל השנים לאחר מכן, למדו השתיים בכיתה המותאמת עבורן. "המורות שליוו אותנו דאגו לזכויות שלנו, ובסך הכל התקדמנו בלימודים והציונים היו טובים מאוד", מספרת מישל.

גם כשהחלו את כיתה י' ב'דה שליט', דאגה הנהלת בית הספר לכיתה אקוסטית בעבורן, והפעם הן למדו כל אחת בכיתה המותאמת עבורה.
אולם השינוי הפתאומי בתנאי הלימודים אירע בתחילת השנה הנוכחית, בכיתה י"ב, כאשר עם כל הכיתה מהשנה שעברה הן עברו למבנה אחר, שבו אין כיתה אקוסטית. "פניתי להנהלה, זה נראה לי לא הגיוני שדווקא בשנה האחרונה ללימודים לא תהיה לי כיתה שנגישה לי. התשובה שקיבלתי הייתה שכבר יעבירו את הכיתה לחדר אקוסטי, אבל כשכבר עברנו לכיתה זו, הסתבר שזו הייתה כיתה לא תקינה עם תקרה מפורקת ומזגן מרעיש", ממשיכה מישל.

אחותה, אנה, ניצבה בפני מצב דומה. "התקשר אליי המנהל ואמר לי שיש שלוש אופציות: או שאחת תלמד בכיתה אקוסטית במבנה של י"ב והשנייה בכיתה רגילה באותו מבנה, או שכל אחת מהן תלמד בכיתה אקוסטית, רק אחת הכיתות תועבר למבנה של שכבת י"א, אך הכיתה התנגדה, או לחלופין שהן ילמדו ביחד באותה כיתה במבנה של שכבת י"ב. הבנתי שעבור המערכת יהיה נוח שהן יהיו ביחד, למרות שאחת מהן תיאלץ לעזוב את הכיתה שהייתה בה במשך שנתיים, אבל הסכמתי לזה", אומרת האם.

"לא מסכנות"
אולם נראה כי גם הפתרון שהוצע להן לא היה ישים בסופו של דבר, כשהתברר שהכיתה שבה הן היו אמורות ללמוד הייתה מוזנחת, ולא מתאימה ללימודים. כך הוצאו תלמידי הכיתה לכיתה אחרת, רגילה, ואנה ומישל נאלצו לקבל את רוע הגזירה ולהבין שלפחות בחודשים הקרובים, ואולי במשך תקופה ממושכת יותר, הן ייאלצו ללמוד עם יתר חברי הכיתה בחדר שלא מותאם להן. "בהתחלה נאמר לנו שמשפצים את הכיתה ועד החגים זה יסתדר, עכשיו כבר אומרים לנו שזה ייקח עוד הרבה זמן", אומרת מישל.



לטענתן, כבר בחודשיים האחרונים, כשנאלצו ללמוד בכיתה שאינה מותאמת לצורכיהן השמיעתיים, חלה צניחה בהישגיהן הלימודיים. "בשנה שעברה הציונים שלי היו סביב ה־90 פלוס, עכשיו אני בממוצע 70", אומרת מישל.

איך מתבטא הקושי בלימודים בכיתה?
"ברגע שהכיתה לא אקוסטית, הקולות שנשמעים בה מתפזרים, ואני לא מצליחה לשמוע מה המורה אומרת. קשה לי לעקוב אחרי מה שמתרחש בכיתה".
אצל אחותה, אנה, המצב עוד יותר חמור. הישגיה הלימודיים הידרדרו ממש, וגם מספר השליליים, ציון שלא הכירה עד השנה הזו, הולך וגדל. "איך אפשר להתרכז ככה? בשנה שעברה התרגלתי למאיות, ועכשיו כבר הצטברו לי שלושה נכשלים. לכולם זה ברור מאיפה זה מגיע", אומרת אנה, הלומדת במגמת ביולוגיה וספורט, ושואפת להתקדם