צילום: עוזיעם ספיר עשור לאחר שנרצחה באכזריות והושלכה בחצר בית ספר ברחובות, נפתח סיפורה הטרגי של מעין ספיר ז"ל מחדש. בתביעה שהגישו הוריה נגד המכון הפתולוגי והעומד בראשו, הם תובעים לפצותם על כך שרקמותיה של בתם הוחזקו במכון ללא ידיעתם וללא אישורם, ולא הובאו לקבורה. בתביעה מסופר, כי שבע שנים לאחר הרצח, ובאיחור של שנה וחצי מאז גילו כי רקמות בתם הוחזקו במכון, קיבלו ההורים לידיהם צנצנת עם רקמותיה של בתם.

רוצח מעיין ספיר ז"ל פנה לנשיא שיקצוב את עונשו

במשך 18 חודשים היטלטלה שרה ספיר, אמה של מעין, במחשבה הכואבת שבתה לא הובאה לקבורה בשלמותה. "זו הייתה הוספת חטא על פשע, תוך פתיחת פצעים שלא הגלידו עד היום", נכתב בתביעת הנזיקין שהיא ובן זוגה לשעבר, עוזיעם, הגישו לבית המשפט בהרצליה נגד שורה של גורמים ובראשם המכון הפתולוגי, האחראים לטענתם למחדל המתמשך ולסבל הרב שנגרם להם שוב בשנים האחרונות.

הרצח המזעזע אירע כשספיר ז"ל הייתה בדרכה לקניון ברחובות, שם קבעה להיפגש עם חברה. זו הייתה שעת ערב מוקדמת יחסית ביום שישי, כשהנערה, תלמידת כיתה ט', יצאה מביתה. בדרך לקניון התנפל עליה נער, שמאוחר יותר יתברר כי יצא לחופשה כמה שעות קודם לכן ממעון 'מצפה ים' לביתו ברחובות, שם התגורר בחופשות עם אמו ובן זוגה. בין השניים התפתח מאבק, אולם מהממצאים בזירה למעין לא היה כל סיכוי. הנער בן ה־16 גרר אותה לסמטה חשוכה מאחורי בית ספר 'אורט' הנטוש בזמנו, שם אנס אותה וחנק אותה למוות. עוברי אורח שנתקלו בו החלו לשאול אותו לפשר התנהגותו המוזרה, אולם הנער השיב להם בקור רוח כי הנערה שפגש מעורפלת והוא 'מטפל בה'.

בהכרעת בית המשפט העליון, שדחה את הערעור שהגיש הנער בעניין עונש מאסר העולם שהוטל עליו, קבע הרכב השופטים כי היה "במלוא העשתונות". לפני כמה חודשים ביקש לקצוב את עונשו ונדחה.

מאחר והיה קטין בעת הרצח, דובר בעונש חריג ותקדימי, שגם שופטי העליון לא הקלו בו. "ספק אם אחרים, בגירים ומנוסים ממנו, היו נחלצים מסיטואציה דומה בתושייה כה רבה, שכן המצב שהתהווה על ידי הופעת העדים חייב את הנאשם להתארגנות מיידית, הן מחשבתית, הן נפשית והן מעשית. התארגנותו של הנאשם הוכיחה כי היה מסוגל לבצעה", פסקו ושלחו אותו לבית הסוהר להמשך ריצוי מאסר העולם שהוטל עליו בפסיקת בית המשפט המחוזי בתל אביב.



וכך, כשהם אוספים את שארית כוחותיהם ומגיעים לכל דיון בעניין ערעורו של רוצח בתם, ולאחר מכן מנסים לחזור לסוג של שגרה, מבחינה שרה ספיר, בחודש מאי 2012, בהודעה שפורסמה בעיתונות על ידי משרד הבריאות, ובה דובר על קיומו של מבצע 'מנוחה בכבוד', שעסק בהטמנת רקמות שניטלו במסגרת נתיחות שבוצעו לאחר המוות במרכז הפתולוגי שבאבו כביר בין השנים 2011-2000. הרקע למבצע היה סדרת תחקירים שעסקו בין היתר בהתנהלותו של המכון והעומד בראשו, פרופ' יהודה היס, בעניין רקמותיהם של אלפי נפטרים שנותרו במכון מבלי שהדבר הובא לידיעת בני משפחותיהם .

ספיר לא האמינה כי רקמותיה של בתה הן גם חלק מפרשת הרקמות שהייתה אז בכותרות. אך על מנת להיות בטוחה בכך, היא החליטה להתקשר למספר הטלפון שהופיע במודעה. אחרי שהזדהתה וביקשה לברר אם איברים או רקמות של בתה נמצאים במכון הפתולוגי, היא הועברה מגורם אחד לשני, אך אף אחד מהם לא סיפק לה תשובה ברורה.

מכתב התביעה עולה, כי רק לאחר מספר ניסיונות הצליחה ספיר לשוחח עם ד"ר נחמן ריקרדו, ששימש כאחד הפתולוגים הבכירים במכון, וזה הסכים לומר כי קיימות במכון רקמות של בתה שלא הובאו לקבורה. בשיחה, כך נטען, סירב לכאורה ד"ר ריקרדו לומר לאם ההמומה אילו רקמות נותרו במכון, אך הציע לה כי אלה ייקברו בקבר אחים. לזה לא הייתה ספיר מוכנה להסכים, ובמסגרת השיחה בין השניים ביקשה לקבל את הרקמות על מנת לקבור אותן בבית העלמין ברחובות.
מכתב התביעה עולה, כי רק לאחר שנה וחצי מיום פנייתה הראשונה של ספיר למכון הפתולוגי, ולאחר שורה של מאמצים מצדה ובאמצעות עורכי דינה, הצליחה לבסוף לקבל צנצנת אחת עם רקמותיה של בתה. מספר ימים לאחר מכן נערך טקס קבורה. בשלב זה כוחותיו של אביה של ספיר לא עמדו לו והוא לא הצליח להגיע לבית העלמין.

"הזדעזענו עד עמקי נשמתנו", מבטאים הוריה של ספיר בכתב התביעה את רחשי לבם. "ייסורינו נמשכו כאשר המכון הפתולוגי ומשרד הבריאות דחו אותנו ב'לך ושוב' והאריכו את סבלנו, כשרק שנה וחצי לאחר קבלת ההודעה הראשונית ניתן היה להביא את רקמותיה של בתנו לקבורה".

עוד טוענים ההורים בתביעה, כי מלבד צנצנת הרקמות של בתם, לא היה מצורף כל מסמך המפרט את גודלן או את האיברים המצויים בה, כך שלדבריהם ייתכן וחלק מרקמותיה או איבריה של בתם כלל לא הובאו לקבורה עד היום. "מעולם לא הסכמנו לכך ואף לא יודענו כי מגופתה של בתנו יינטלו רקמות או איברים, יישמרו על