צילום: קובי קואנקס "גרנו בסביבה מאוד שמרנית, זוג צעיר עם ארבע בנות", מספרת מגישת הטלוויזיה אפרת שפירא-רוזנברג על אחד הרגעים המכוננים בחייה, ההחלטה לעזוב לפני כעשור את הקהילה הדתית ציונית בה התגוררה בגבעת שמואל, לטובת קהילת 'קשת' הדתית-חילונית שבמזכרת בתיה. "בדיוק נולד לי תינוק נוסף ולא היה לי כוח ללכת באותו היום לבית הכנסת", היא ממשיכה לשחזר. "על פי התקנון ראינו שכל ילד שמגיע לגיל שש זכאי לכיסא, וכזוג משפטנים, רוני ואני הבנו שכל ילד הוא גם ילדה. אבל כשהילדה הגיעה לבית הכנסת הבנו שלא הבנו נכון והחלטנו לקיים דיון בנושא. התכנסה ישיבת חברים, גייסו נגדנו קולות, ובאחת משיחות אגב שניהלנו, רוני אמר לי שאם לא מאשרים לנו כיסאות עבור הבנות - אין לנו מה לחפש שם יותר".

בטקסס מחו על ביטול טקס בביהכ"נ הקונסרבטיבי
כבר הורדתם את האפליקציה של mynet?

ומה הוחלט?
"ברגע האחרון העבירו את 'חוק רוזנברג', שאם יש משפחה שיש לה רק בנות, אז היא תקבל כיסא אחד עבור כל הבנות, לא כיסא עבור כל בת. מיד נפל לי האסימון שהאנשים מסביבי ירדו מהפסים. איפה בדיוק אמורות לשבת הבנות כשהן באות עם אבא שלהן לבית הכנסת? הן צריכות להישאר בחוץ? לשחק ברחבה החיצונית? מה המסר שמשדרים בדבר הזה לילדים?".

איך הרגשת עם ההחלטה?
"הבנתי שזה לא מקום שאני מוכנה לגדל בו את הילדים שלי. חיפשנו מקום יותר ליברלי, שמתאים לגדל בו גם בנות, לא רק בנים. גם את הבן שלי אני לא רוצה לגדל בסביבה שמפלה בנות".

נשים, גברים, מחיצה
היום, כחלק מתת קבוצה במסגרת קהילת קשת, שפירא-רוזנברג בת ה־41 יודעת שאין שאלה בכלל. פעם בחודש מתקיים ביישוב מניין משתף, בו נשים מתפללות עם גברים ביחד. אמנם עם מחיצה, אבל אישה, בדיוק כמו גבר, יכולה לעלות לתורה, לברך ולקרוא. הנשים בצד של הנשים והגברים בצד של הגברים. "יש היום תנועה שלמה שמקימה בתי כנסת על פי המודל הזה", היא מספרת. "יש מחיצה בין גברים לנשים והבמה עומדת באמצע. הנשים עולות לתורה מהצד של הנשים והגברים עולים מהצד של הגברים. נשים קוראות בצד שלהן וגברים קוראים בצד שלהם".

אז מה בעצם מבדיל ביניכם לבין התארגנויות דוגמת 'נשות הכותל'?
"נשות הכותל זה מניין נשים. אני לא אומרת עליהן שום דבר רע, לא פוסלת אותן. אני פשוט לא במקום הזה. נשות הכותל לא עומדות בהגדרה האורתודוכסית. אני מודה שאני בדיאלוג עם עצמי סביב מה שמרשים או לא מרשים לי, אבל אני עדיין מדגישה שבכל הנוגע למניין שאנחנו מקיימים פה, אין אדם עם יושרה הלכתית כלשהי שיגיד שזה אסור".

שפירא-רוזנברג גדלה במרכז תל אביב למשפחה דתית ציונית, ולסבא מוכר, הרב שלמה גורן ז"ל, הרב הראשי של צה"ל מקום המדינה ועד 1971 ורבה הראשי של תל אביב-יפו.

מה זה אומר להיות הנכדה של הרב גורן?
"הוא היה סבא מאוד קרוב. על אף הדימוי המאוד תקיף שלו הוא היה סבא מאוד כיפי, מאוד בלתי אמצעי. לא היה בינו לבין הנכדים שום דיסטנס. הסתובבנו לו בין הרגליים בזמן שביקרו אצלו בבית שרים וראשי ממשלות".



עבור הציונות הדתית הוא משמש סמל במובן החיובי של המילה, אבל בצד השני של המפה הפוליטית הוא הפך לאייקון של משיחיות מסוכנת, אימת השמאל.
"בסופו של דבר הוא משך אש מכל הצדדים. החרדים לא אהבו אותו, המפד"לניקים זרקו אותו בסופו של דבר מהרבנות, והחילונים, כמו שציינת, חשבו שהוא איזה משיחי מטורף. לכל אחד היה משהו נגדו ובעדו. הוא הלך עם האמת שלו ולא ניסה למצוא חן בעיני אף אחד. זה משהו שדי דבק בי".

מה הוא היה אומר על הדעות שלך או על התפילות שאת מקיימת?
"גם אני, וזה לא סוד, לא מזדהה עם הדעות הימניות והמשיחיות שהיו לו. אבל כששואלים אותי מה הוא היה אומר על הדעות שלי, אני בדרך כלל עונה שגם סבא שלי לא שאל את עצמו כל הזמן מה סבא שלו היה חושב. אני מנסה ללכת באורו על ידי הליכה בדרכי שלי, עם האמונות שלי, עם הביקורת העצמית. אני בטוחה שהוא לא היה מסכים לדעות הפוליטיות שלי, אבל עברו מאז 20 שנה, כך שאין לדעת מה היו הדעות שלו כיום. גם אם הוא לא היה מרוצה, אני לא חיה כדי לרצות את סבא שלי. בסופו של דבר אני אצטרך לתת ודין וחשבון לעצמי".

היום שבו נרצח רבין
כבת לכלכלן ומשפטנית, היא נדדה כילדה על קו ישראל ניו־יורק, התחנכה בתנועת הנוער בני עקיבא וסיימה את לימודי התיכון שלה ב'צייטלין', תיכון ממלכתי דתי בתל אביב בו למדו בנים ובנות בכיתות נפרדות והייתה למעשה בשר מבשרו של הזרם הציוני דתי המרכזי. לאחר לימודי התיכון התגייסה לשירות לאומי, כמדריכה בכפרי נוער.

לצה"ל לא התגייסת.
"לא, למרות שאמי התגייסה והייתה בין הקצינות הראשונות בצה"ל. אני בחרתי בדרך אחרת. צריך להבין שאז ממש לא היה מקובל שנערה דתייה תתגייס, אף אחת מהחברות שלי לא התגייסה. לא הייתי מספיק חזקה אז בשביל ללכת נגד ה