הרחק מאור הזרקורים: בסלון בית משפחת חודריקר־כנפו ברחובות מתקיים עולם של שני אנשים. פעם הם היו הכוכבים של מדורי הרכילות אבל עם השנים בחרו להתרחק מאור הזרקורים. יאנה הניחה את כתר המלוכה בארון, קובי החליף את בגדי הדוגמן בכיפה סרוגה, וביחד הקימו משפחה ובה שלושה ילדים. "אני כל כולי עסוקה בילדים שלי", אומרת חודריקר־כנפו.

בואו להצטרף לעמוד הפייסבוק של "ידיעות השפלה"

החיים מחוץ לעולם הזוהר, כך מתברר, פחות נוצצים. 19 שנה אחרי שחודריקר זכתה בתואר מלכת היופי של ישראל - הזוכה הראשונה אי פעם מקרב עולי ברית המועצות - היא נתונה לדאגות אחרות, כאלה שלא מצריכות כתר. היא כותבת בראשה ספר, נלחמת ביחד עם השכנים ברחוב לטובת שיפור תנאי התעבורה, הורדת גובה הארנונה ושיפור פני העיר. על שיחת קפה בין הררי הכביסה היא מתפנה לדבר על החיים האמיתיים, קצת פוליטיקה, קצת חלומות, וגם נהנית להיזכר בימים שהכל נראה נוצץ.

ילדה דחויה בקייב
חודריקר בת ה־38 נולדה בקייב שבאוקראינה, בת ראשונה במשפחה של ארבע נפשות. אימה הייתה סגנית מנהלת בית ספר ואביה מהנדס ואיש אקדמיה. "זה היה בית של ספרים וחינוך למצויינות, לאבא היה מאוד חשוב שנלמד טוב ונגיע לתוצאות. ההורים שלי לא האמינו במקצועות חופשיים", היא מספרת.

"לא ידעתי משהו אחר ולי היה קל כי הייתי תלמידה מאוד טובה והכל בא לי מאוד בקלות, לאחי היה יותר קשה בלימודים ובהתמודדות עם הדרישות של ההורים. מצד אחד זה קשה כי יש דרישות שצריך לעמוד בהן, מצד שני זה מצמיח אצלך רצון לשאוף ולהצליח. הרגשתי מאוד בטוחה ומוגנת בבית".



ובחוץ?
"הרבה פחות. הייתי ילדה די בודדה. בבית הספר לא היו לי חברים או חברות, אני חושבת שעד האוניברסיטה כל הקטע החברתי נדחק הצידה כאילו לא היה קיים. באוקראינה בית הספר נועד ללימודים, פחות לקטעים חברתיים, אבל בהפסקות, כשהילדים היו משחקים, אני הייתי יושבת בצד וקוראת ספרים".

חכמה וגם יפה
הילדה הדחויה ששקדה על לימודיה לא התעסקה במראה החיצוני. חודריקר בכלל חלמה להיות ביוכימאית ולהמציא תרופה חדשה ("מעולם לא חשבתי שאני יפה, לא התעסקתי בזה. הרגשתי כמו כולם"). היא החלה ללמוד לתואר ראשון בכימיה באוניברסיטה, וזמן קצר לאחר מכן התקבלה ההחלטה לעלות לארץ. "החיים ברוסיה לא היו קלים, ושם מסלול החיים די ברור וקבוע", היא משתפת. "אבא כבר התחיל לדבר איתי על עבודה קבועה, בזמן שאני לא הייתי ממש סגורה על מה אני בכלל רוצה להיות. המעבר לארץ כאילו פתח לי דרך חדשה, שמאוד רציתי בה".

המעבר מאוקראינה לישראל לא היה פשוט עבור כל המשפחה. הוריה, שבקייב היו דמויות חזקות וסמכותיות, נאלצו להתחיל את הכל מחדש. "זו הייתה תקופה מאוד לא קלה. הגענו לראשון לציון ובבת אחת איבדתי את ההורים. האנשים החזקים הפכו להיות אנשים מבולבלים שצריכים ללמוד שפה חדשה, תרבות חדשה, ובעיקר ללמוד ללכת במקום שבו הקודים שונים", היא מספרת.

"ההורים היו עסוקים בלשרוד ולא בלתמוך בנו. הם נדרשו למצוא עבודה, וכך גם אני. אבא התחיל לעבוד כפועל בניין ואחרי חודשיים התחשמל ובנס נשאר בחיים. חצי גוף שלו נשרף, הוא הרגיש כאן די אבוד, עד שמצא עבודה כמהנדס מזון. אמא מצאה עבודה כאחות בבית אבות ועבדה שם עד הפנסיה. ההורים שלי אנשים מאוד חזקים, כאלה שמאמינים שאת המכשולים אנשים שמים לעצמם ולא גורמים חיצוניים".

בשנת 1993 מזלה של חודריקר משתנה. מוטי רייף וקארין דונסקי איתרו אותה באותו מועדון והציעו לה להשתתף בתחרות מלכת היופי. מוזר לגלות כי אחת הסיבות שהיא הסכימה לכך, נעוצה דווקא בפרס שהובטח - מכונית. "הרביתי לנסוע בתחבורה הציבורית וזה גרם לי לבחילות. חשבתי שאם אזכה באוטו זה יהיה נחמד".

חודריקר נרשמה לתחרות, זכתה בה והפכה למלכה הראשונה מקרב מגזר העולים. "העברית לא הייתה שגורה בפי והכל היה חדש, אבל הזכייה הביאה איתה גם תקופה נפלאה", היא נזכרת. "אנשים היו רודפים אחריי ברחוב, מצלמים, מבקשים חתימות. היום, אני לא בטוחה שמישהו יודע מי זכתה בתואר מלכת היופי של ישראל".

חודריקר החלה לדגמן בניו יורק ובמילאנו וטיילה בכל העולם ("לא חוויתי טראומות שעליהן יודעות לספר אחרות אולי כי אני יודעת לשמור על עצמי"). היא ידעה שהכל זמני, שנכנסה לעולם הזוהר מאוחר מדי ושיש לה שנים ספורות בלבד ליהנות מההצלחה. אחרי שלוש שנים החליטה לחזור לחיים האמיתיים. היא נרשמה ללימודי תואר ראשון במדעי החברה והחלה לעבוד בקידום מכירות של חברת תכשיטים. בין לבין, נכנס לחייה הדוגמן קובי כנפו (כיום איש נדל"ן), שאותו הכירה על הבמה כמה שנים קודם לכן. "היינו ידידים משנת 93', אבל אז הייתי עם חבר. בשנת 96' התחלנו לצאת באופן רשמי".

כנפו: "כשהיינו נוסעים יחד להפקות אופנה של מוטי רייף היא הייתה יושבת בהסעה עם ספר