מודל לחיקוי: בחנוכה התייצבה פקד ענת קצב (40) בבית הנשיא. בטקס, שהצליח לרגש אפילו אותה - השוטרת הקשוחה - קיבלה קצב, יחד עם 15 מעמיתיה כחולי המדים, את "אות הנשיא לשוטרים מצטיינים". בנימוקים לבחירתה נכתב כי מדובר ב"קצינה מוערכת המבצעת את תפקידה במקצועיות, בנחישות, תוך חתירה למגע, דבקות במשימה ומסירות יוצאת דופן. על תרומתה המיוחדת להשגת יעדי המשטרה, ראויה פקד ענת קצב להוקרה והערכה".

הופתעת?
"לא ציפיתי אפילו לא לשנייה. כבר הייתי בחיי בהרבה טקסים, אבל המעמד הזה היה מרגש ומיוחד במינו".
את נשמעת קצת נבוכה.
"כן, קצת... כי אני לא עובדת כדי לקבל פרסים. בימ"ר מרכז עובדים סביב השעון כדי לפענח תיקי רצח מורכבים ומזעזעים במיוחד. לא חושבים על פרס".
כשקצב מדברים על תיקים מזעזעים, היא מתכוונת בעיקר לרצח רוז פיזאם ולרצח משפחת אושרנקו מראשון לציון, שני אירועים שגרמו לה לבלות שעות ארוכות בחדרי החקירות.


פקד ענת קצב. "דבקות במשימה ומסירות יוצאת דופן". צילום: קובי קואנקס

מה קורה שם, בחדר החקירות, בין החוקר לנחקר?
"אין רגע מסוים שבו הנחקר מודה. מדובר בתהליך, שלפעמים נמשך כמו נצח, כשששותפים לו חוקרים נוספים מצוות החקירה".
תארי את הדינמיקה בינך לבין דמיאן קרליק.
"בחקירת רצח משפחת אושרנקו, הסיטואציה כולה הייתה קשה נפשית. דמיאן קרליק ואשתו הם אנשים קרים, מחושבים ושקולים. היה קשה לשבור אותם. אני התמקדתי בעיקר בחקירתה של נטליה קרליק. מה שבלט במיוחד, הוא התלות הגדולה שלה בבעלה. היא לא רצתה לאכזב אותו, כל הזמן חיכתה למוצא פיו, לאישור שלו לכל דבר".

ואיך "טיפלת בה" בחקירה?
"הטכניקה הייתה לנגן לה על המצפון, לשכנע אותה שאכזבה את משפחת אושרנקו, שקיבלה אותה כמו בת, וסמכה עליה בעיניים עצומות. במקביל, ניסינו לעשות הפרד ומשול, לשכנע אותה שהיא אישה חזקה וחכמה שעומדת בזכות עצמה ולא תלויה בבעלה".

ואיך הצלחתם לשבור את דמיאן?
"מה ששבר אותו לדעתי היה הרגע שבו הכנסנו לחדר החקירות את אבא שלו. זאת הייתה נקודת המפנה בחקירה שלו. האב ניהל איתו שיחה והיה שם כבוד".

ובמקרה של רוז פיזאם, כשאת עומדת מול רוני רון?
"במקרה שלו הייתי 'החוקרת הטובה'. רוני רון התחיל לתת בי אמון והרגשתי שלאט לאט הוא נפתח, רוצה לספר לי. בחקירה שלו היו המון עליות וירידות. בכל פעם שחשבתי שהנה, זה הולך לקרות, הוא חזר בו. כבר כמעט התייאשנו.


רוני רון. "הוא כתב על דף: 'גרימת מוות בשוגג'". צילום: עופר עמרם

באחד השלבים הרגשנו שזה ממש עומד לקרות, שהוא עומד להודות. הגשנו לו דף נייר והוא לקח אותו, צייר עליו ריבוע וכתב: 'רוני רון, גרימת מוות בשוגג'. זאת, למעשה, הייתה פריצת הדרך. הוא התחיל לבכות, תיאר את המעשים ושחזר אותם, כשאני משמשת בשחזור הראשוני בתפקיד רוז".

יש לך איזה סוד מקצועי שאת לוקחת לחדר החקירות?
"אני חושבת שאני מתחברת לקורבנות העבירה ממקום מאוד אמפתי ומכיל. יכול להיות שזה מגיע מהעבודה הקודמת שלי, כעובדת סוציאלית".

פקד ענת קצב, ראש צוות במחלק פשעים חמורים ביחידה המרכזית של מחוז המרכז וסגן ראש מחלק רצח ביחידה המרכזית, החלה את דרכה כעובדת סוציאלית ביחידה לקידום נוער ברמלה. "לפני 12 שנה נפל לי האסימון והגעתי למסקנה שהמשטרה היא המקום שלי, ששם אוכל להשפיע ולתרום יותר".

קצב השתלבה תחילה בתחנת רמלה. היא עברה הכשרות בסיור ובאגפים שונים ובהמשך שובצה ביחידה לחקירת פשעים כחוקרת נוער.
את זוכרת את החקירה הראשונה שלך?
"החקירה הראשונה הייתה של אונס קבוצתי, בשנת 2001. בעקבות החקירה נעצרו עשרה נערים בני 12-19, שאנסו נערה בת 11 מהאזור. הם נעצרו והוגש נגדם כתב אישום, שהוביל להרשעה. בימים הקרובים הם עומדים לסיים את ריצוי העונש שלהם".

בשנת 2003 יצאה קצב לקורס קצינים, ובסיומו שובצה כקצינת נוער ברחובות. "זה היה תפקיד מאתגר במיוחד בתקופה סוערת", היא אומרת, "האלימות גאתה אז בשכונת קריית משה ונקלעתי לתקרית אלימה בכניסה לשכונה. נערים השתוללו שם כשאחד מהם נעצר, ובני משפחתו נתלו לי על הרכב. חטפתי שם מכות. זה היה רגע קשה".
מה היה המעמד הקשה ביותר בכל שנות עבודתך?
"יותר מכל זכור לי החיפוש בירקון, בפרשת רוז פיזאם, עם הציפייה והתקווה למצוא את המזוודה. ואז, כשזה קרה, בא ההלם והקושי, כשאתה רואה מולך את הזוועה. גם האירוע של משפחת אושרנקו היה מטלטל במיוחד. המתח, המעצר, הנסיעה לאילת, החיפזון, החקירה בדרך. נסענו בעקבות החשוד דרומה, בלי לעצור, בלי לשתות, בלי כלום. היינו להוטים להגיע הכי מהר שאפשר".

את מזהה את הרגע שבו נחקר עומד להודות?
"תלוי. יש נחקרים שהרגע הזה בא אצלם בגלים. הנה הם באים להודות, ואז מתחרטים ומתמוססים וצריך, בלי להתייאש, להתחיל הכל מהתחלה".

במהלך הקרי