י' בן ה־10 היה תלמיד מן המניין בכיתה רגילה. לאורך השנים, תמיד הוגדר כילד עם בעיות התנהגות קשות ובעיות חברתיות. בבית הספר ניסו להתמודד, ערכו שיחות וטיפלו, אבל י' לא הצליח לשלוט בעצמו. הוא התנהג באלימות, לא הצליח לפתח קשרים חברתיים בריאים ובשלב מסוים אף הוגדר כמסוכן לעצמו ולאחרים.

הקש ששבר את גב הגמל היה הניסיון האובדני שלו. י' ניסה לקפוץ מן הקומה הרביעית והובהל לאשפוז במרכז לבריאות הנפש בנס ציונה. שם, בעצם, החל השינוי. לאחר שעבר אבחון דידקטי, בו התגלו קשיי למידה משמעותיים, החל י', בד בבד עם הטיפול הנפשי והרגשי, לבקר ב"דקלים", בית הספר הממוקם בתוך כותלי המרכז לבריאות הנפש.


דיכאון, חרדות ואופטימיות. תלמידים בבית ספר "דקלים". צילום: אבי מועלם

שם, בכיתת הלימוד החדשה שלו, החל י' לחוות משהו שלא הכיר קודם לכן: את חוויית ההצלחה. יחד איתה עלתה המוטיבציה וגם מצבו הרגשי והחברתי עבר שיקום מוצלח. לאחר כשנה, כששוחרר מבית החולים, שולב בבית ספר המתמחה בעבודה עם ילדים בעלי אינטליגנציה תקינה, הסובלים מלקויות למידה.

כישלונות שהצטברו מתפרצים פתאום
המקום ששינה את חייו של י' הוא "דקלים", בית ספר לחינוך מיוחד, הנמצא בתוך המרכז לבריאות הנפש בנס ציונה. בית הספר, השייך למשרד החינוך, הוקם במטרה לתת מענה לצרכים הלימודיים והחברתיים של הילדים המאושפזים במחלקות הנוער והילדים במקום וסובלים מהפרעות נפשיות והתנהגותיות קשות.

השביל המתעקל במעלה גבעה בנס ציונה מוביל לבית הספר, שמתגלה כמקום קסום וירוק, מרוחק מרעשי העיר הסואנת. כאן אפשר לשמוע רק את ציוץ הציפורים, או, כפי שהיטיבו לנסח זאת הורים שילדם למד בבית הספר בתקופת אשפוזו, "על גבעה קטנה בנס ציונה יש מקום עם ייחודיות אחרת". במשרדה של אורנה בשארי, מנהלת בית הספר ב־20 השנים האחרונות, תלויות תמונות שציירו התלמידים, לצד שירים, ברכות ומכתבי תודה של הורים, שקיבלו בחזרה את היכולת לצחוק.

מה עובר על הורים, שהילד שלהם מובהל פתאום לאשפוז בבית חולים לחולי נפש?
"להורים קשה לקבל את זה, אבל אחרי אירוע חריג, הם מבינים שהם מוכרחים להביא את הילד, כמו שהיו מבהילים אותו למיון כי הוא שבר את היד. במקרים רבים ההורים פשוט מרימים ידיים כי אין להם ברירה, אין להם דרך להשתלט על הילד ולטפל בו".

מה התרחיש החיובי?
"המטרה שלנו היא לטפח את התפקודים הבריאים של התלמיד ולתת לו כלים להתמודד עם הבעיות. אנחנו רוצים לשלב אותו בחזרה בקהילה. הוא עובר אבחונים ומשתלב בתוכנית לימודים אישית, שמותאמת ליכולות, לכישורים ולצרכים שלו, תוך התחשבות במצבו הנפשי והרגשי".

ב"דקלים" לומדים כ־80 ילדים, אך המספר דינמי ומשתנה במהלך השנה. "נכון להיום יש כאן יותר בני נוער", אומרת בשארי, "בדרך כלל זהו השלב שבו מתעוררות מצוקות גיל ההתבגרות. קשיים חברתיים ולימודיים וכישלונות שהצטברו מתפרצים פתאום".

כל הילדים המאושפזים לומדים במבנה ביה"ס הצמוד?
"רובם כן, למעט אלה, שמצבם הנפשי קשה מאוד. הם זקוקים להשגחה כל היום, 24 שעות ביממה, ולא יכולים להיות במקום פתוח. עבור הילדים האלה יש שתי כיתות לימוד בתוך המחלקה הסגורה, המוגנת".

פרידה וייסברג, סגנית המנהלת ומחנכת מזה 24 שנה, לימדה אף היא בחינוך הרגיל. "גודל הכיתות לא מאפשר לך להגיע לכל ילד", היא אומרת, "מי שמגיע לאבחון ולטיפול הם ילדים שההתנהגות שלהם מביאה אותם למצבים קיצוניים שמצריכים טיפול. ילדים שקטים מדי או דיכאוניים לא תמיד מקבלים את תשומת הלב הראויה, ואז המצב יכול להידרדר".

התקפי אלימות בגיל שבע
נ' הייתה בת שבע כשהגיעה לאשפוז בבית החולים לבריאות הנפש בנס ציונה. "היא הגיעה אלינו בעקבות מצב נפשי סוער, אי שקט פסיכו־מוטורי, התפרצויות זעם והתקפי אלימות", אומרת בשארי.

איך ילדה בת שבע מגיעה למצב כזה?
"במהלך טיפול של תרפיה באמנות, עלה חשד לפגיעה מינית שהיא עברה. נ' לא הייתה פנויה רגשית ללמידה במסגרת כיתתית, ולשום מסגרת בכלל. התחלנו איתה עם טיפול רגשי, בנינו לה תוכנית התנהגותית והיא קיבלה הוראה פרטנית. עם הזמן השתלבה בכיתה והתחלנו להרגיש שיפור בתפקוד שלה. כשהשתחררה, היא השתלבה במסגרת של פנימייה טיפולית".

לא כל המאושפזים בבית החולים מסוגלים להגיע לבית הספר. חלקם, בעלי קשיים מיוחדים, לומדים במחלקה הסגורה, הצמודה לבית הספר. רק גדר ירוקה מפרידה ביניהם, אבל התהום גדולה. תלמידי המחלקה הסגורה לא מסוגלים להתמודד בקבוצות גדולות וזקוקים ליחס אישי מאוד ולטיפול רפואי צמוד. הצבעוניות, הניקיון והטיפוח באגף מחפים אולי במשהו על נפשם הפגועה והסוערת.

"בית הספר מחבר אותם לצד הבריא שלהם, כך קל להם יותר לחזור לקהילה", אומרות סמדר מלכה, סגנית אחות אחראית במחלקת הילדים באגף הסגור ואתי נחום, מדר