"איך מרשים לאדם שהרג לקחת שוב את ההגה בידיים?": מוצאי שבת ישבה עדנה דרף בבית הוריה ביהוד, כהרגלה מדי שבוע. צלצול הטלפון לא עורר את חשדה. מעבר לקו הייתה אחותה. "גדעון יעקובי, הנהג שגרם למותה של שרון לפני 19 שנה", היא בישרה לה בלי הקדמות מיותרות, "חזר לכביש. הוא גרם לפציעתה הקשה של תינוקת בת חודשיים, בתאונה מחרידה באזור בית חולים קפלן ברחובות".

דרף הרגישה שהדם אוזל מגופה. היא התיישבה כדי לא ליפול והליטה את פניה בין כפות ידיה. "לא רציתי להאמין שהאיש שהרס לי את החיים, הרס שוב משפחה צעירה. הכל חזר אליי בבת אחת, המראות, הזיכרונות, הכאב הגדול שמתפשט בכל הגוף. אין לאנשים מושג מה קורה למשפחה אחרי אסון כזה. הכל מתפרק. אי אפשר להסביר את זה, אבל הכאב ממש פיזי, כאילו מישהו חותך אותך בסכין. הכל חזר אליי במלוא העוצמה".

מאז אותה שיחת טלפון, דרף לא מתאוששת. היא לא ישנה, מתקשה לאכול. כשפתחה למחרת בבוקר את העיתון וקראה את פרטי הידיעה, לא ידעה את נפשה מרוב זעם. "הזדעזעתי שאדם כזה חזר בכלל לנהוג ברכב. לדעתי צריך היה לשלול לו את הרישיון לצמיתות. הוא סכנה לאנשים. אם הוא הרג ילדה לפני 19 שנה, והיום פוצע ילדה בת חודשיים, אז איפה הצדק?

"איך מרשים לאדם שהרג לקחת שוב את ההגה בידיים ולנסוע על הכביש? ילדה בת חודשיים", היא אומרת בקול שבור, "מה היא אשמה? מה קורה כאן? לפי מה שאומרים במשטרה, הוא היה שיכור. אנשים שנוהגים תחת שכרות צריכים לשבת בכלא".
אם היית רואה אותו, מה היית אומרת לו?
"אני לא מסוגלת לדבר איתו, לא יכולה לראות אותו מול העיניים. רק המחשבה על זה עושה לי רע".


דרף. פתחה את הפצע הפתוח שלה, כדי להעביר מסר. צילום: אמיר לוי

התחיל בפיקניק, נגמר באסון
מרץ 1991. פסח שני. עדנה דרף מסיימת את עבודתה בבית אבות באיזור. בעלה, שמחליט להפתיע אותה, מגיע ברכבו המסחרי עם שני ילדיהם ומציע לה ללכת עימם לפיקניק באחת החורשות בסביבה. נכון לאותה תקופה, מערכת היחסים ביניהם הייתה מעורערת. בתחילה דרף סירבה, אבל הילדים הפצירו בה ולבסוף התרצתה, רק ביקשה לעבור דרך הבית, לקחת כמה דברים.

בבית חיכה להם גדעון יעקובי, חבר משכבר הימים, שחזר לחייהם לאחר תקופה של נתק מסוים. "כשהגענו הביתה ראיתי את האיש הזה מול העיניים. הוא שמע שאנחנו יוצאים לפיקניק וביקש להצטרף, הציע שניסע ברכב שלו מהעבודה. קצת התפלאתי למה הוא בא, כי לא ראינו אותו תקופה. בהתחלה לא התלהבתי מהרעיון, כבר מההתחלה לא כך כך אהבתי אותו, אבל הוא היה חבר וביקש לבוא, אז הסכמתי".

החמישה נכנסו לרכב המסחרי של יעקובי – ההורים, הילדים שרון ז"ל ועומר, וגדעון, שנהג ברכב. "בדרך הלוך הנסיעה הייתה רגועה. היינו במצב רוח מרומם ולא חשתי אפילו לרגע שעומד להתרחש אסון", אומרת דרף, "השעה הייתה בין הערביים, צחקנו, התבדחנו, דיברנו על כל מיני דברים. בפיקניק הילדים השתוללו ונהנו, אבל פתאום התחלתי להרגיש משהו מאוד לא נוח ולא נעים. נדמה לי שאני זו שביקשתי לעזוב. אספנו את הדברים ויצאנו לכיוון הבית.


זירת התאונה בה נפגעו האם ובתה. נהג תחת שכרות

"יעקובי נהג, וכבר מתחילת הנסיעה הרגשתי שהיא לא תסתיים בשלום. ישבתי עם הילדים בחלק האחורי, שמופרד מהחלק הקדמי על ידי זכוכית. אני זוכרת שדפקתי על החלון וצעקתי להם שיאטו. עומר, שהיה אז בן ארבע, היה בידיים שלי ושרון, שהייתה בת שמונה, ישבה מצד שמאל שלי וחיבקתי אותה חזק".

מה את זוכרת מרגע התאונה?
"אני זוכרת טלטולים חזקים, ואת זה שפתאום שרון עפה ממני. מאז אני לא זוכרת כלום. מעדים שראו את התאונה הבנתי, שעומר עף לעבר השיחים ושרון עפה לכיוון אחר, אל עבר הכביש והסלעים. אני זוכרת שהתעוררתי בבית החולים צורחת מכאבים ואת אמא שלי לידי. עומר, שהתעורר מיד לאחר התאונה, היה עד ראשי. במהלך המשפט הוא העיד איך יעקובי מנער את בגדיו, בורח ונוטש אותנו בשטח".

מחירה של התאונה היה כבד מנשוא. שרון בת השמונה נפצעה אנושות בראשה, בגזע המוח, ונפטרה כעבור ארבעה ימים. עדנה נפצעה קשה, שברה את אגן הירכיים ועברה מספר ניתוחים, בהם קובעו ירכיה באמצעות מסמרים. ידה השמאלית קצרה יותר, מעוותת מעט וחצי משותקת. הצלקות על גופה הן עדות לניתוחים הרבים, לימים וללילות שעשתה בבתי חולים. הבן עומר, האב והנהג נפצעו קל.

בתום משפטו של יעקובי, נגזרה עליו שנת מאסר בפועל ורישיון הנהיגה שלו נשלל לעשר שנים. לאחר ריצוי העונש עזב את הארץ לתקופה של כ־15 שנה.
במהלך המשפט הוא ניסה ליצור קשר? להתנצל?
"השתתפתי בדיונים וראיתי אותו, אבל הוא ברח כמו חתול. לפני כמה שנים פגשתי אותו בצומת, ראיתי אותו נוהג. הייתי בשוק. לא יכולתי להאמין למראה עיניי".

אין כוח בעולם שיחזיר אותה
גדעון יעקובי (50), רווק, תושב גדרה, עלה שוב לכו