עשרות פניות הגיעו לארגון "בזכות" (המרכז לזכויות אדם של אנשים עם מוגבלויות) בנושא ההנגשה באוטובוסים והתעלמות נהגי האוטובוס מנכים הממתינים בתחנה.

תקנות משרד התחבורה קובעות כי כל אוטובוס משנת ייצור 2001 חייב להיות נגיש לנכים, ואכן הממשלה וחברות האוטובוסים השקיעו מיליוני שקלים בשירות ההנגשה לנכים באוטובוס.

הבעיה היא שבפועל הנכים לא זוכים לנצל שירות זה למרות שהם מעוניינים בכך, כיוון שפעמים רבות נכים בכיסאות גלגלים נאלצים לרדוף אחרי האוטובוסים החולפים על פניהם. נהגי האוטובוסים לא עוצרים בתחנה כי הם רואים נכה ויודעים שזה יעכב אותם.

הם מתחמקים מהורדת רמפות שהותקנו במיוחד כדי להנגיש אוטובוסים לנכים ולעתים הרמפות בכלל נעולות והנהג לא מצליח לפתוח אותן או טוען שאין לו מפתח לרמפה.

בנוסף לכך, חלק מהאוטובוסים בכלל לא נגישים (ללא רמפות), ולכן זמני ההמתנה של נכים עלולים להיות ארוכים מהרגיל (אפילו שעות).

רבים מהנכים נאלצים להמתין שעות ארוכות בתחנות עד שיעבור אוטובוס שנהגו יסכים להעלותם עם כסאות הגלגלים ולעתים הם מתייאשים וחוזרים על עקבותיהם עם עוגמת נפש.

בשנת 2006 הוצגה בתכנית "כלבוטק" תופעת ההתחמקות של נהגי האוטובוסים מהעלאת נכים. צוות כלבוטק פנה למחלקת פניות הציבור בחברת "דן" אך נראה כי התשובה היחידה שיכלו לספק היא כי ניתן לזמן את הנהגים הללו לדין משמעתי.
תגובתו של מנכ"ל חברת "דן" הייתה שמדובר בנהגים בודדים, אך נראה כי בפועל זה לא כך והתופעה נפוצה הרבה יותר.

מאז ועד היום לא חל שיפור משמעותי בנושא זה.

עפ"י חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות מי שנותן שירות ציבורי אינו יכול להפלות אדם בגלל מוגבלותו. לכן, אסור לנהג אוטובוס, שהינו ספק של שירות ציבורי, להפלות אדם עם מוגבלות, כלומר- לסרב להעלותו לאוטובוס בשל מוגבלותו.
אם בכל זאת עשה זאת, ניתן לתבוע אותו תביעה אזרחית על הפלייה, והעונש על כך הוא עד 50 אלף שקלים.