המרדף אחר התשלום: המקום - המטה של עמי פינשטיין מול בית מכבי האש. הזמן - יום רביעי - חמש בערב. האירוע - חלוקת משכורות לפעילים בעבור העבודה בבחירות. מאות בני נוער מתגודדים ליד הצריף, בו מחלקים את המשכורות. חלקם נדחפים, חלקם דוחפים, אבל כולם רוצים להגיע כמה שיותר מהר לאשנב החלוקה, בתקווה שהכסף לא ייגמר.

"זה ביזיון מה שהולך כאן", אומר מתן, אחד מתוך 250 איש ובעיקר בני נוער שהוזמנו לקבל את שכרם, "לא די שחיכינו שלושה חודשים לקבל כסף, נותנים לנו רק חלק מהכסף ותראי איך מתייחסים אלינו".

אורי זמר, האחראי מטעם עמי פינשטיין לתשלום המשכורות, מנסה יחד עם אדם נוסף לעשות סדר, אבל הם עומדים מול ההמון הזועם ולא ממש מצליחים להשתלט. מידי פעם הם מרימים את קולם ומנסים להשתיק את הנערים החמומים. "אתה לא תקבל משכורת, אני אדאג לכך אישית", מאיים פעיל של פינשטיין על נער שצעק עליו.

"מה אתה אומר?", משיב הנער ומגייס סביבו אוהדים עצבניים. זמר מנסה להרגיע את הרוחות, לא ממש בהצלחה. אחד הנערים שובר את החלון, מתפתחת תגרה וכבר לא ברור מי נגד מי. שוטרים מגיעים, גובים עדויות, השקט חוזר. החלוקה נפסקת. מזמינים את כולם להגיע ביום שישי.

פינשטיין לא מבין על מה המהומה. "במשך שלושה חודשים סגרתי חובות. עכשיו העברתי כסף לבני הנוער ולצעירים. אני לא מכיר אף בן אדם במדינה שיכול לסגור חובות כמוני ואני לא מתנצל, כי אין לי על מה. אני רגוע ומבסוט. כולם יקבלו את כספם".

אם אתה מצהיר שיש לך כסף, למה אנשים צריכים להמתין שלושה חודשים לשכרם?
"מגיע לי תקציב של 800 אלף שקל והוצאתי כפול מזה בבחירות. לא קל לגייס כל כך הרבה כסף בזמן כל כך קצר, גם לא לאדם כמוני, שיש לו. אבל בלי שום קשר, אני משלם לכולם - לכל מי שמגיע, לא לאנשים שמנסים לסחוט אותי - אלה מצידי שילכו לעשרים בתי משפט". פינשטיין מציג ארבעה דפי פוליו עם רשימות של אנשים וספקים, שקיבלו ממנו כסף.

כשפינשטיין מדבר על מי שמגיע לו כסף, הוא מתכוון לאנשים שהיה להם כרטיס עבודה מסודר ורשום כחוק, או שיש לו חוזה איתם. אחרי הבחירות הגיעו אליו אנשים, שלדבריו, לא שמע עליהם מעולם ולא מכיר אותם והיו להם דרישות תשלום מוגזמות.

"אני חי בסרט. אנשים מטורפים חושבים שאני בנק אנושי, שמחלק כספים. אני לא בנק של אף אחד ולא פראייר. אתן לך דוגמה: אחרי הבחירות הגיעו אלי נהגי מוניות עם חשבוניות של 1,750 שקל ליום הבחירות. אני חושב רגע ושואל את עצמי: כמה כבר נהג מונית נסע בערב אחד, 20 פעם? 30? איך הם עשו את החשבון? כמה נהג מונית מרוויח ביום, 600 שקל? למה הוא מבקש ממני פי שלושה? אחר כך באו דרישות על עשרות אלפי שקלים מכל מיני אנשים שאני לא מכיר ולא היה לי שום חוזה איתם".

פינשטיין: "כל אחד אומר שמישהו אמר לו שלא ידאג, שיש כסף, רק שיבוא וככה חבר הביא חבר, בלי לחתום על שום חוזה ועל שום מסמך עבודה ועכשיו באים בדרישות לתשלום סכומי עתק. למשל, יש חברה שחתומה אתי על חוזה של 12 אלף שקל. פתאום מגישים לי חשבון על 42 אלף שקל. למה? ככה. הם טוענים שעבדו יותר.

"הם אנשים טובים והייתי מרוצה, אבל לא אישרתי להם לעבוד יותר. בסוף הרגשתי שאני לא יכול יותר. העברתי את הכסף לעורך דין נאמן, אייל נון, ושלחתי לשם את כל מי שרצה כסף. גם נהגי המוניות הגיעו לעורך הדין. בסופו של משא ומתן איתו הם קיבלו 980 שקל וגם זה יותר ממה שהגיע להם. אבל אני בקשרים טובים איתם - לא רוצה להסתכסך עם אף אחד, אבל אני גם לא פראייר ולא סובל שאנשים מנסים לסחוט אותי".

הכתבה המלאה מתפרסמת בסוף השבוע ב"ידיעות רחובות".