"יצאתי בנס"

"זה קרה לפני כמה שנים, אני לא זוכר בדיוק כמה, אבל בזמנו למדתי בכולל בבוקר, ובצהריים הייתי נוסע לעבוד בסופרמרקט על האופניים שלי", מספר אייל שקד (38), נשוי ואב לארבעה ילדים המתגורר ברחובות.

"המשכתי בדרכי לעבודה". אייל שקד | צילום: פרטי

זו היתה שעת צהריים מוארת, ושקד נסע על אופניו בזהירות לקראת הכיכר שברחוב לח"י בעיר.

"כשאני כבר בתוך הכיכר אני רואה את הנהגת, בחורה צעירה, והיה נראה שהיא בולמת ומתכוונת לעצור. אני בטוח שהיא נותנת לי זכות קדימה, ואני תמיד נזהר מנהגים רשלנים. כשעברתי בכיכר היא נכנסה בי בעוצמה. צרחתי צרחה גדולה, היא הבינה מה קרה ומאוד נבהלה. אני נפלתי מהאופניים והם עפו באוויר, התעקמו לגמרי, נהרסו, אבל לי לא קרה שום דבר".

שקד מספר שנהגים אחרים ניגשו אליו בבהלה נוכח עוצמת הפגיעה ומצב האופניים, אך הוא נעמד על רגליו ואפילו לא נשרט. "לא היה לי שום דבר, לא שריטה ולא מכה, אפילו לא טיפה אחת של דם. בזמן הפגיעה היא היתה בשיחה בדיבורית עם אבא שלה והיתה בבהלה גדולה מאוד. אחרי שאני גם נרגעתי וראיתי שהכל בסדר לקחתי את הפרטים שלה כדי שתוכל לפצות אותי על האופניים והמשכתי בדרכי לעבודה. עבדתי כמו בכל יום".

שקד מספר שהנהגת הצעירה והמבוהלת היתה בטוחה שנפצע ודרשה שיתקשר אליה בערב וידווח לה מה מצבו. בערב הם שוחחו ומצבו המשיך להיות טוב. הוא יצא מהתאונה ללא כל פגע.

"קבענו איזה יום והלכנו לתקן את האופניים, להחליף ממש הכל, וזהו. אנשים אחר כך אמרו לי: 'מה, אתה מטומטם? היית יכול לתבוע אותה', ואני אמרתי מה פתאום, שתתקן את הנזק של האופניים וברוך השם לא קרה כלום, יצאתי מזה בנס".

"האיש הנכון במקום הנכון"

לפני מספר שנים הגיע ישראל ירט, מתנדב 'איחוד הצלה', לבית הוריו ברחוב מרים מזרחי ברחובות. מעט לאחר מכן קיבל קריאה על תגובה אלרגית קשה של ילד. "קיבלתי קריאה כשביקרתי את ההורים, והסתבר שהקריאה היא מהבניין ממול. בתוך דקה הגעתי לתוך הבית של הילד עם המזרק".

"כל מה שלמדת מסתכם במקרה כזה". ישראל ירט | צילום: פרטי

ירט מחזיק בתיקו מזרק אפיפן שנועד לטפל במצבי חירום רפואיים מסכני חיים. מזרק אפיפן הוא מזרק אוטומטי המכיל אדרנלין והוא הטיפול היעיל למקרה של תגובה אלרגית קשה.

"כשנכנסתי לבית שלהם מצאתי ילד קטן, בן שנתיים וחצי בסך הכל, במצב של חנק קשה ביותר, נפוח", מספר ירט. "מיד הזרקתי לו את האפיפן ותוך כמה שניות הוא חזר לעצמו. הוא היה מרחק פסיעה מלא להיות. אני לא רוצה לתאר מה היה קורה אפילו עוד דקה אחת במצב כזה".

הילד ככל הנראה היה אלרגי לביצים, ובבית לא החזיקו ביצים שכן הוא האלרגיה שלו היתה ידועה, אך ככל הנראה הוא בא במגע עם ביצים בדרך כלשהי. "אחרי שהוא התאושש הגיעה ניידת טיפול נמרץ אבל לא היה צורך לקחת אותו לבית החולים", אומר ירט.

לשאלה כיצד חש לאחר המקרה, אומר ירט כי קשה לתאר זאת במילים. "זה להחזיר בן אדם לחיים. כל מה שלמדת, כל מה שעשית, מסתכם במקרה כזה. זה להחזיר ילד לחיים האמיתיים. בן שנתיים וחצי, זו הרגשה שאי־אפשר לתאר אותה".

לדבריו, הוא פשוט היה האיש הנכון במקום הנכון והוא שמח על כך. "לא מזמן הלכתי לבקר את הוריי יחד עם אשתי והילדים, פתאום ראינו את הילד עם אמא שלו. היא ראתה אותי עם הילדים שלי ואמרה לי: 'זה גם הילד שלך, אתה החזרת לי אותו'".

"המת חזר לנשום"

הסיפור המדהים של שרון נחשוני (47), תושב נס ציונה, נשוי ואב לשלושה, התרחש בחודש יוני של שנת 1997. נחשוני, ששירת בעברו ביחידת מסתערבים בצה"ל ועובד ביום יום ביחידה לאבטחת אישים במשרד ראש הממשלה, נסע לשירות מילואים כבשגרה.

"זה היה ביום האחרון למילואים, נסעתי ברכב ופתאום התפוצץ לי הגלגל השמאלי הקדמי, היד החליקה לי לתוך ההגה, עקרתי את המרפק ועד הכתף שגם נעקרה, והראש נתקע בהגה וכתוצאה מכך שברתי את הלסת, האף וחלק מהאוזן. המכונית סטתה לנתיב הנגדי והתנגשה חזיתית עם משאית סמיטריילר, היא נכנסה מתחת למשאית ונגררה מטרים ארוכים עד שהמשאית עצרה".

"להעריך ולהגיד תודה". שרון נחשוני (במרכז) עם בניו נריה ומאיר | צילום: פרטי

הפציעה היתה אנושה. "מנוע המכונית נכנס לתוך האוטו ועקר לי את כף הרגל, את שתי הברכיים, את אגן הירכיים, וכן את פרק יד ימין שאחזה בידית ההילוכים".

למקום הגיעו צוותי הצלה, ורק לאחר שעה של ניסור הרכב הם הצליחו להוציא אותו, אך לא נותר להם אלא לקבוע את מותו.

"לפתע ירד אדם, שלא הצליחו לאתר אותו עד היום, מקו אוטובוס 212 שעבר במקום. במשך 17 דקות הוא נלחם על החיים שלי וביצע בי ניתוח בשטח (לפתיחת דרכי נשימהא"ק)". בתום הניתוח חזר נחשוני לחיים. בדוח החוקר נכתב: "אחרי 17 דקות של מוות קליני המת חזר לנשום".

נחשוני אושפז בבית החולים במצב קשה מאוד במשך תקופה ארוכה, מורדם ומונשם. לאחר מכן עבר שיקום ארוך ואז גם השתנה נתיב חייו. "הפציעה קרתה לטובה", הוא אומר. "למדתי רבנות והפכתי לרב, התגייסתי לקבע וטיפלתי לצערי בחללי 'עופרת יצוקה' ו'צוק איתן', ועד היום אני מתנדב בשירות מילואים בגדוד 'הדלק הדרומי'. חיתנתי 400 אנשים ולמדתי ייעוץ ואני גם עובד בעיריית רחובות ומטפל בנערים מכל סוגי האוכלוסייה, ויועץ לתחום ההתמכרויות".

נחשוני מספר שאם התאונה לא היתה מתרחשת, סביר להניח שהיה ממשיך במסלול שהיה בו. "חברים רבים שלי יושבים סביב שולחן המטכ"ל", הוא מספר וצוחק על כך שעד היום כולם המומים מהשינוי באורח חייו. "לא כל דבר ברור מאליו. זה מה שלקחתי איתי, לשנות ולהשתנות זה בלתי אפשרי, אבל אפשר להסתכל על הדברים מפרספקטיבה אחרת, להעריך ולהגיד תודה, ולהבין שהמתנה שאלוקים נתן לך זו המשפחה, להעריך את האישה וההורים, כי כשיש משפחה תומכת אפשר לעבור כמעט הכל בחיים".