"מחטף קרקעות". ההפגנה, השבוע | צילום פרטי

תושבי כפר ביל"ו הסמוך לרחובות יצאו ביום ראשון השבוע להפגין נגד כוונת הוועדה הארצית למתחמים מועדפים לדיור (ותמ"ל) לאשר להפקדה את תוכנית תמ"ל 1074, הכוללת הפקעה עתידית של כ־1,400 דונם משטחי המושב לטובת שכונת מגורים חדשה במועצה המקומית קריית עקרון.

קרוב ל־500 מתושבי המושב, חברי האגודה החקלאית, תושבים המתגוררים בשיכוני הבנים ודיירים אחרים, מגובים בראשת מועצת גזר רותם ידלין, הביעו את מחאתם בהפגנה שהתקיימה בצומת בילו וזכתה לסיקור תקשורתי נרחב.

התושבים, מבוגרים וילדים, משפחות שלחלקן דור שלישי שגדל במושב, קראו לשר האוצר כחלון, האדם שמאחורי יוזמת הוותמ"ל, לבטל את תוכנית הפיתוח של קריית עקרון, שעלולה, כך על פי תושבי כפר ביל"ו, "להנחית מכה אנושה על היישוב ועל אנשיו".

"מדובר בתוכנית בלתי מידתית ברמת הפגיעה באדמות החקלאיות המעובדות של המושבים כפר ביל"ו ומושב גני יוחנן הסמוך", אמרה ידלין. "מדינת ישראל לא רואה את הדור הבא ואת ההתיישבות, ואף פוגעת בריאות הירוקות של מרכז הארץ. זה הזמן להפסיק לחשוב רק על בניינים, ולהתחיל לחשוב גם על הדורות הבאים, לפני שיהיה מאוחר מדי. אנחנו דורשים תכנון מידתי ומאוזן המתחשב בעתיד התושבים שלנו ובריאות הירוקות של כולנו".

"נולדה בחטא"

"התוכנית הזאת נולדה בחטא וכך גם המשכה, ומי שיסבול אלה אנשים שגרים בכפר ביל"ו, ועיקר הכנסתם מחקלאות, ובניגוד למה שנטען במקומות שונים, 100 אחוז מאדמות הכפר מעובדות בכל זמן נתון, ואת זה יודעים גם אנשי משרד הפנים ונציגי הוותמ"ל שביקרו בשטח", אומרים תושבים מכפר ביל"ו. "הרחבה לא מידתית של קריית עקרון על חשבון שטחים שמעובדים מאז שנות ה־30 של המאה הקודמת היא דבר פסול ולא הגיוני".

מחאת החקלאים בביל"ו | צילום: שלמה אברמוביץ

"מתרחש פה מחטף קרקעות מטורף בזמן ממשלת מעבר, ולא יקום ולא יהיה, לא ניתן לזה יד", אומר רן שדה, ממובילי המאבק בכפר ביל"ו. "זאת פשוט שערורייה של גזלת קרקעות כחלק ממגמה של המדינה לחסל אדמות ושטחים חקלאיים ואת ההתיישבות העובדת בכלל. שואפים לחסל אותנו מכל כיוון, מרחובות ועד קריית עקרון, ואנחנו לא ניתן לזה לקרות".

ביום רביעי השבוע עלו מאות מתושבי כפר ביל"ו לירושלים לדיון בישיבת הוותמ"ל שעסק בנושא הפקדת תוכנית ההרחבה של קריית עקרון.

מאבק דומה שניהלו תושבי מושב מגשימים הסמוך ליהוד נכשל בשבוע שעבר לאחר שאנשי הוותמ"ל אישרו להפקדה תוכנית הרחבה של יהוד על חשבון 30 אחוז משטחו של מושב מגשימים, ואנשי כפר ביל"ו מקווים כי גורלם לא יהיה דומה.

סתריה על הכוונת

פרט למאבק תושבי כפר ביל"ו, צפוי בעתיד הקרוב מאבק של אנשי מושב אחר בשטח המועצה האזורית גזר ‑ סתריה.

על פי תוכנית אחרת של הוותמ"ל ‑ רחובות מזרח ‑ צפויים להיות מופקעים גם שטחים מאדמות סתריה, וזאת במטרה להקים מחלף שיאפשר כניסה לשכונה הרחובותית החדשה, שאמורה לכלול כ־6,500 דירות.

לתוכנית זו יש מתנגדים גם בקרב תושבי רחובות ופעילי סביבה, המבקשים, כמו ידלין ותושבי היישובים הכפריים והקהילתיים בסביבה, לשמור על השטחים הפתוחים בתחום השיפוט של הרשויות המקומיות וביניהן.

מהוועדה הארצית לתכנון ובנייה של מתחמים מועדפים לדיור (ותמ"ל) נמסר בתגובה: "מדובר בתוכנית חיונית להתפתחות קריית עקרון, שנותנת מענה לצורכי הדיור באזור מרכז הארץ. השטח המדובר הינו עתודת הקרקע המשמעותית ביותר לפיתוח קריית עקרון ולהתחדשותה כפי שנקבע על ידי ועדת הגבולות במשרד הפנים. חשוב לציין כי גם לאחר הפיתוח המוצע, למושב ביל"ו ישנן חטיבות קרקע חקלאיות משמעותיות".

ראש מועצת קריית עקרון, חובב צברי, מסר בתגובה: "אנו בקריית עקרון עדיין לא החלטנו האם עלינו לצחוק או לבכות לנוכח האלימות בעצם סגירת צומת הכניסה ליישובנו. תושבי קריית עקרון לא יישבו מנגד למחאת שכנינו 'החקלאים'. זו אינה מחאה של חקלאים, זוהי מחאה של מפונקים. בעוד ששכנינו נאבקים על חלקה מרוחקת ולא מעובדת, תושבי קריית עקרון מבקשים לבנות בית לילדיהם.

התוכנית של הוותמ"ל כוללת העברת אחוז אחד בלבד משטחי המועצה האזורית גזר כולה. מדובר בקרקעות מדינה שהפכו לנחלתם של תושבי המושבים. חשוב להבהיר כי אין זו מלחמה של מועצה כנגד מועצה, אלא של קומץ של אנשים במיעוט. נגמרו הימים בהם אחד גר ב'נחלה' של עשרה מיליון שקל והשני אין לו אפילו ממ"ד בעת מלחמה, וגר בבנייני רכבת משנות ה־50".

יוסי הלברשטדט | צילום: אבי מועלם

"רוצים לחסל אותנו"

יוסי הלברשטדט, חבר ועד ההנהלה והאגודה החקלאית בכפר ביל"ו וחבר ועדת ההיגוי

הלברשטדט הוא חקלאי המגדל פרחים כבר 48 שנים, ובעבר היו לו לול ופרדס. "כלל החקלאים בכפר ביל"ו נפגעים. ברגע שמתחיל התהליך זה חיסול המושב. אני תכננתי שהבן שלי ימשיך אותי. התחלתי כשהענף היה בפריחה והמדינה עודדה, והיום כשיש לי משק גדול ומבוסס רוצים לחסל אותנו".

הלברשטדט אומר שאי־אפשר לחלק את האדמות מחדש. "יעקרו כרמים וזיתים ויסגרו בית בד, ובחלקות הקטנות קשה לעבד. חשבתי שהבן שלי ימשיך את המשק ואין לי תחליף או פרנסה אחרת. אין לנו קופות גמל או חיסכון, זו קטיעת הפרנסה של עשרות משפחות".

שחר ובני גינסברג | צילום: אבי מועלם

"מבחינתם חקלאות זה כלום"

שחר ובני גינסברג, משפחת חקלאים. "במעט מאוד מקצועות אפשר לראות בני 80 ו־90 שעדיין עולים על הטרקטור ומעבדים את הקרקעות", מסביר שחר גינסברג, בן לחקלאי וחקלאי בעצמו.

"סבא וסבתא שלי עלו לכאן אחרי השואה ולא ידעו לאן לוקחים אותם, הכל היה כאן ביצות, היתה כאן שממה מוחלטת, וכאן הם עיבדו את האדמות ועסקו בחקלאות שתניב פרי ומזון לכל העולים החדשים שעתידים להגיע. סבא היה מספר איך היו מסיימים את השנה בהפסדים והעיקר שהמדינה תוכל להתקיים ויוכלו לקלוט עוד עולים.

סבו וסבתו של גינסברג נשארו לדבריו למרות הקשיים הרבים. "הם גרו ב־20 מטר עם שלושה ילדים ושרדו את הכל. לא קל להיות חקלאי במדינה אבל אין תלונות".

גינסברג עובד עם אביו בגידול פירות הדר, רימונים ואבוקדו. "ברגע שלוקחים לנו את זה, משאירים אותנו בלי כלום, אני נשוי עם תינוקת ורוצים לפרק שתי משפחות. המדינה באה ואומרת: הפראיירים עשו את שלהם ועכשיו ניקח להם את השטח".

בני גינסברג, אביו, מספר שהוא זוכר את עצמו כילד בן שש שהולך עם הוריו לשדה מבוקר ועד לילה ומסייע להם להשקות את העצים. "אי־אפשר לעשות חלוקה מחדש. חילקו בין החברים את השטחים ואתה לא יכול לקחת את הפרדס שלך ולהעביר את הפרדס שלך לאחר. זה מערכות מים וצנרות, והשטח שנשאר? זה כלום, זה לא יכול להספיק לכולם וזה פשוט הרס של המושב. ומה האבסורד? שמעבר לשטחים שרוצים לבנות עליהם, לוקחים גם שטח מאוד גדול שמיועד לפיקניקים וטיולים. אני אגדל והם יבואו לעשות פיקניק ולקטוף את הפירות. הכי קל לבוא ולקחת שטח חדש שאין עליו כלום. מבחינתם חקלאות זה כלום, קחו את השכונות החלשות בעיר ותעזרו לאנשים, תקימו בניינים חדשים ותנו להם דירות חדשות. יש הרבה שאפשר לעשות לפני שלוקחים את הריאות הירוקות".

יפעת אייזמן | צילום: אבי מועלם

"הצוואה של סבא וסבתא"

יפעת אייזמן, בת למקימי המושב. "סבא וסבתא שלי מהמייסדים של הכפר", מספרת אייזמן. "אבא שלי היה בן ממשיך ואני עכשיו בת ממשיכה. יש לי ילד בן 11 וחקלאות זה בדם שלנו. להיות חקלאי זה משהו שיש לך ואתה נולד לזה. אנחנו מגדלים פרי הדר - פומלית, קלמנטינות, לימון ותפוזים, וגם אבוקדו ומנגו".

אייזמן מסבירה שעיבוד הקרקע הוא יותר ממקצוע. "זו הצוואה שהשאירו לנו סבא וסבתא ‑ להמשיך ולפתח ולהפריח את מה שהיה. זה חלק מהציונות ויש לנו את הוותמ"ל שנושף בעורפנו וזה אסון, זה להרוס את ההתיישבות העובדת ואת החקלאות ולא לתת לאנשים להתפרנס מהדברים שהם מכירים ויודעים. זה לא רק לגדל, זה משהו בנשמה, חקלאי הולך עם הראש בקיר ויש לנו כל כך הרבה משתנים שפוגעים בנו ‑ פגעי מזג אוויר, חמסין וקרה, יש או אין גשם, עונת קטיף, יש או אין סחורה, וזה דברים שהם בשוטף ואנחנו הולכים איתם כל הזמן. זה מה שאני מכירה ואני לא מוכנה לוותר על זה, כל נושא הוותמ"ל זה פשוט מחטף של קרקעות, הוא מיותר".