לאחר מאבק ארוך של משפחתו, הוכר בשבוע שעבר דוד בר קפרא ז"ל, שנרצח על ידי פועלים פלשתינים, כנפגע פעולות איבה. בר קפרא ז"ל, חקלאי בן 70 תושב רחובות, היה בעל חלקת אדמה בסמוך למושב פדיה, ונרצח באכזריות בשנת 2015 בחלקתו.

מימין: דניאל בר ואליה בר קפרא | צילום: אבי מועלם

המחבלים טענו לאחר הרצח כי דובר בשוד שהשתבש, אך מאחר שדבר לא נגנב, המשפחה ניהלה מאבק קשה על כבודו של האב על מנת שמשרד הביטחון יכיר בו כנפגע פעולות איבה.

עכשיו הם מפנים זמן כדי להתאבל, ולראשונה מספרים מה עבר עליהם מאז אותו יום שבו נמצא אביהם האהוב מוטל פצוע קשות בכרם.

"היינו בשוק"

"אבא שלי נסע מרחק רבע שעה מרחובות, ליישוב מאוד קרוב לכאן, ליד כרמי יוסף, ליום עבודה רגיל", מספר השבוע דניאל בר, בנו הבכור של בר קפרא.

בר קפרא היה אדם מוכר בעיר, שבמשך שנים רבות היה נהג של חברת אגד בקו רחובות־ירושלים. הוא היה נשוי לאילנה, מורה בגבעת וושינגטון, ואב לחמישה: דניאל הבכור, ראש אגף תקשורת, דוברות והסברה במשרד לביטחון פנים; מיכל, מורה תושבת השומרון; טליה, מנהלת בית ספר 'אוהל מאיר' בקריית עקרון ותושבת העיר; תהילה, סטודנטית בטכניון ואליה, מתמחה במחלקת נזיקין בפרקליטות מחוז מרכז אזרחי.

דניאל מספר על אביו, שהיה אדם בריא לגילו שהרים קרטונים של ענבים במשך 30 שנה ועיבד את האדמה.

איפה תפסה אתכם שיחת הטלפון שהודיעה על מה שקרה לאבא?

"הייתי בעבודה. הייתי אז דובר משרד הדתות. התקשר אלי שוטר ואומר לי 'שלום, מדבר שוטר, אני בבית של אמא שלך, והיא לא יכולה לדבר'".

דניאל מספר ששאל מה קרה ונאמר לו שהאב היה מעורב בתקרית ונפצע. נציג המשפחה נקרא למשטרה ושאר האחים מיהרו לבית חולים 'אסף הרופא', לשם הובהל האב לאחר שכוחות ההצלה הוזעקו לכרם על ידי חקלאי אחר שפועליו סיפרו לו שמצאו אותו פצוע בכרם.

בתחילת העדות במשטרה, בר קפרא עוד היה בחיים.

"הייתי בלימודים בבר אילן", מספר אליה. "קיבלתי טלפון מאמא ויצאתי כדי לשאול מה קרה. אמא לא יכלה לענות. מי שענה היו השוטרים שהיו בבית. היא מספרת שלא זכרה את השמות של הילדים והם עברו איש קשר אחרי איש קשר בטלפון יחד איתה".

מושב פדיה. מוות בין הכרמים| צילום אבי מועלם

לאחר ההודעה על מה שאירע מיהר אליה לבית החולים. "אנחנו מכירים את אבא כבן אדם חזק", הוא אומר, "לא חשבנו שזו תהיה המציאות. אני אפילו זוכר שבדרך עצרתי לקנות שישיית מים כדי שיהיה לנו לשהייה שם בבית החולים. כשנכנסנו לשם וראינו את המיטה הבנו שאין מה לעשות, ואז הוא נפטר".

דניאל היה באמצע מתן העדות במשטרה. "התחלתי לדבר עם השוטר ואחותי התקשרה. אמרה: 'אבא נפטר'. היינו בשוק והשוטר אמר לי עזוב, אל תמשיך, תלך לאבא שלך ותחזור כשיהיה לך זמן".

היה לו פעם חשש שדבר כזה יכול לקרות?

דניאל: "לעבוד בשדה, בכרם ענבים כשיש פועלים ערבים, זה לא דבר סימפטי. בוא נשים את הדברים על השולחן. הוא ידע שמסתובבים ערבים, זה לא כמו לעבוד במשרד. פועלים. עם רבים עבד שם שנים. אבא שלי היה אוסף ממני בגדים והיה מביא להם. גם אוכל היה מביא להם ותנור. הוא מכיר אותם. לא יודע אם היה לו חשש מהותי. עובדה שהוא היה שם 30 ומשהו שנה".

את שני הצעירים שרצחו אותו, הוא כמעט ולא הכיר. אחד מהם עבד אצלו שבוע ואת השני לא הכיר כלל, בן דודו של העובד.

"להכיר בטעות"

הוויכוח הגדול סביב ההכרה בבר קפרא כנפגע פעולות איבה התגלע סביב נסיבות הרצח האכזרי. הפרקליטות טענה שמדובר בשוד, והמשפחה התעקשה כי מדובר ברצח על רקע לאומני. פעמיים דחה משרד הביטחון את טענותיהם, אך לאחר שהשופט בתיק של שני הרוצחים אמר בפירוש שמדובר ברצח על רקע לאומני, חזר בו משרד הביטחון מהחלטתו.

"אני מדבר על עובדות, וזה מה שבסוף עזר לנו, כשהשופט אמר את זה בפסק הדין: 'אתם מביאים פה תיק שוד ולא היה כאן שוד'. אבא שלי, היו לו בכיס 750 שקלים, היה שם רכב בשווי 150 אלף שקלים, וציוד, וקרטונים של ענבים, הכל נשאר. על זה אין ויכוח, הם הרגו והלכו", אומר דניאל.

ולמה דחו אתכם במשרד הביטחון בשתי הפעמים הקודמות?

דניאל: "משרד הביטחון עובד לפי תבניות. אחת התבניות זה אדם שיוצא מביתו במטרה לרצוח יהודי. ברגע שהוא לא יצא מביתו כדי לרצוח יהודי אז הוא יצא מהתבנית כבר. רוצה לומר, אם יהודים היו שודדים את אבא שלי זה לא היה נגמר ברצח, ואם אותם רוצחים היו רוצים לשדוד ערבי, זה גם לא היה נגמר ברצח, ולכן זה מה שהופך את התיק לתיק לאומני.

עכשיו יפעלו להנצחת זכרו. בר קפרא ז"ל, צילום: אבי מועלם

האדם שקיבל את ההחלטה האחרונה הוא אותו אדם שפעמיים פסל אותנו מלקבל את האירוע כלאומני. הוא בעצמו הסביר למה פעמיים טעה ועכשיו הוא רואה את הדברים כך. אחרי שהוא ראה את פסק הדין של השופט וחומר הראיות שעלה במשפט, וראה שהשופט מבקר את הפרקליטות על ההחלטה".

אליה: "בכל החקירה הוא לא מוכן להגיד את השם שלו, וקורא לו 'היהודי'. שניהם מוכרים למשטרה כפעילי טרור, שזרקו אבנים ובקבוקי תבערה. אתה קורא את זה ונדהם, ובסופו של דבר, כשאותו בן אדם מחליט ומנמק אחד לאחד, אז שמחנו אפילו שזו גם סגירת מעגל עבור אותו בן אדם, שהצליח להכיר בטעות שלו, לסיים את זה ולסיים גם את המאבק שלנו".

"מפורר את הבית"

אליה מספר שאביו המנוח היה ממשיך ללמוד תורה בכרם כשלא היה מספיק לעשות זאת בבוקר, "ובאותו רגע של הרצח, אבא ישב ללמוד. קיבלנו את הספר ויש עליו לצערנו את הנתזים, וראינו באיזה עמוד הוא היה, אז החיבור בין התורה ובין עבודת אדמת ארץ ישראל, זה המסר או הצוואה הסמויה שהוא השאיר לנו".

המשפחה אוספת היום לאט־לאט את השברים. "כל אירוע, אפילו אירוע תקשורתי שהוא קצת קשור, כמו הרצח של אורי (אנסבכרא.ק) האחרון, מחזיר אותה לאותו הרגע ולאותה ההודעה. מבחינת המשפחה האבל התחיל רק עכשיו. היינו שלוש וחצי שנים במאבק על הכבוד של אבא, על זה שהוא לא נרצח סתם אלא על רקע היותו יהודי. בעצם רק עכשיו אנחנו יכולים לפנות להנצחה ולהתאבל".

דניאל אומר שישנן עוד משפחות שמתמודדות עם מקרים דומים, חלקן נאבקות ומצליחות, וחלקן לא. "המשפחה שלנו, מכל מיני סיבותיכולנו לעמוד בזה. משפחות אחרות לא יכולות. זה מפורר את הבית. זה מפורר את היחסים בין בני המשפחה. כל אחד עם הרגשות שלו וההתנהגויות שלו", אומר דניאל. "היה ברור לנו שנילחם על כבודו של אבא, וברגע שהחלטנו הלכנו על זה בכל הכוח, אבל זה ברור לי, לא כל המשפחות יכולות לעמוד בזה".