עמי פינשטיין | צילום: אבי מועלם

כמעט חצי שנה עברה מאז חזר עמי פיינשטיין לתודעה הציבורית ברחובות, ומאז כל המדינה כבר שמעה עליו: אחרי שצבע מדרכות באדום־לבן, טס במסוק מעל בניין העירייה, תבע את העירייה, רץ לכנסת וחילק מריחואנה למבלים ברחובות, פיינשטיין מתפנה לספר מה עבר עליו בתקופה הזו, מה הוא חושב על כך שרק 5,000 איש הצביעו לו בבחירות לכנסת, ומה התוכניות שלו לעתיד.

פיינשטיין, 63, הוא דמות שנויה במחלוקת בעיר. אחרי שכיהן בעבר כסגן ראש עירייה והיה לדמות המפתח של חיי הלילה בשנות ה־80 וה־90, עזב פיינשטיין את העיר והיגר לאוסטרליה, שם שהה מספר שנים.

לפני קצת יותר מחצי שנה חזר ארצה לעסקיו, וגילה כי מצבם רע. החניון אותו הפעיל היה ריק, לטענתו המדרכות לצד מכללת פרס, שהיו אמורות להיות צבועות אדום־לבן, היו צבועות אפור או כחול־לבן, ובכך נגזלה פרנסתו שכן הסטודנטים לא נכנסו לחניון שהציע בעשרה שקלים.

פיינשטיין צבע בעצמו את המדרכות באדום־לבן, לאחר שלטענתו פנה לעירייה בנושא וזכה להתעלמות, והדבר הצית אש בינו ובין הרשות. האש הזו הגיעה לבית המשפט, לצווי הרחקה מהעיר ובסופו של דבר לריצה לכנסת עם רשימת 'אדום־לבן'.

בינתיים, האש ביחסיו עם העירייה שככה ויש ביניהם 'סולחה', לדבריו, ומגעים להסדר בפארק הורוביץ בנושא החניות.

"גבעה של כולם"

אך לא כולם אוהבים את נוכחותו המורגשת בשטח, והוא נמצא במאבקים עם עסקים בסביבת השטחים שבבעלותו כמעט על בסיס יומי.

"מה קרה?", הוא מסביר, "המציאות היומיומית, בגלל שלא הייתי פה, נתנה לכולם להתרגל. הם רגילים לחנות במגרש על תלוליות העפר. זה בסדר, אבל זה שלי. עכשיו כשאני עושה סדר כולם מזדעזעים. אני הייתי חבר של גנדי. הוא אמר לי – יש לך שטח? שים גדר, שטח בלי גדר הוא גבעה של כולם. אנשים שכחו שאני בעל הבית".

כיום מתמקד פיינשטיין בקידום עסקיו, והוא אפילו פתח חומוסיית אבו גוש במתחם גן הרימון, כשהוא שובר שוב את השוק ומציע בירה בחמישה שקלים. "אני רוצה שישבו פה 600 איש כל יום שישי וישתו בירה בחמישה שקלים", הוא אומר. "אז על הבירה לא הרווחתי, לא קרה כלום. יהיו הופעות, זמרים וזמרות, דוכנים וטיולים על חמורים. יהיו סוסים וגמלים ופינות יצירה, המקום יפעל 24/7, זה יהיה מרכז הבילויים של רחובות, בלי להרעיש לשכנים כי אין שכנים. בשישי שבת נפתח כמו באוסטרליה שוק איכרים, יהיה מקום למשפחות".

פיינשטיין רוצה לעשות בשטח שלו גם מסיבות ודרייב אין עם מכוניות בחניון הענק, ממש כמו פעם. "אני רואה את רחובות אחרת, אני רואה את רחובות חוגגת".

"עשיר אבל מקופח"

אחת מההפתעות בתקופה הזו היא החיבור של פיינשטיין עם משפחת ג'אבר מאבו גוש. "ברית דמים עם אבו גוש", הוא אומר על החברות שנרקמה עם איברהים ג'אבר, מי שכיום הפך לשותפו והיה לדמות מפתח בתקופת הבחירות, כאשר שניהם רצו יחד לכנסת. על פתיחת חומוסיית אבו גוש בשבוע האחרון אומר ג'אבר כי היא מביאה את הדו־קיום הלכה למעשה לרחובות. "זה מחזק את הקשר", הוא אומר.

מה אתה אומר על התוצאות של הבחירות?

"עשינו סרט, זה בכלל לא מעניין אותנו, עשינו צחוקים, טסנו בהליקופטרים, חילקנו גראס בכנסת, שיגענו את המדינה", הוא אומר וצוחק.

את כל תקופת הבחירות ליוו צילומים, ופיינשטיין מתכוון לקחת את כל חומרי הצילום ולערוך מהם סרט עלילתי. "הסרט שלי הולך לאמריקה. איש הזוי שאסף סביבו אנשים הזויים ורצו לבחירות להשתלט על המדינה", הוא אומר.

הוצאת מיליונים על הבחירות.

"אני בן אדם שלא מבינים אותו. יש לי בעיה, המושגים שלי הם לא המושגים שלך. אני כבר הייתי בעולם הבא. אני אדם חולה שמעשן גראס, וכי מה יותר טבעי שאהפוך אותו לחוקי? אז אני מעשן, החוק לא מעניין אותי, אני רוצה לחיות. המטרה הזו היתה מטרה נכונה. אני איש עשיר אבל אני מרגיש מקופח. בגלל זה המקופחים הלכו איתי, כי אני מבין אותם. אני חיפשתי מי עוד מקופח. ג'אבר הצטרף אליי כי הוא רציני. גם כושי (רימון) וגדי (וילצ'רסקי). ליהקנו את העסק, להביא את האתיופים, את הבדואים".

"אף אחד לא יגיד לי מה לעשות עם הכסף שלי". פיינשטיין (משמאל) עם איברהים ג'אבר | צילום: אבי מועלם

עשית הרבה פרובוקציות בתקופה הזו, הכל היה מכוון?

"אם אני אבוא עם חליפה מי יסתכל עליי? אם אני אדבר על לגליזציה זה יכניס אותי לטלוויזיה? לא, אבל אם אני אחלק גראס בכנסת, זה יכניס אותי כבר לטלוויזיה".

עכשיו כשהריצה לכנסת נגמרה, עזבת את הנושא?

"אני גנרל בלי חיילים, לא הצביעו לי. עזבי שעשיתי סרט, אבל הם היו צריכים להצביע לי על דבר כזה. אם בארץ רק 5,000 איש הצביעו בשבילי, זו לא כמות בשביל לשנות חוק. אני בן אדם דמוקרטי ומבין את זה. אין לי יכולת לשנות חוק, נקודה, סוף. ניסיתי, לא הצלחתי, הלאה. פשוט".

התאכזבת?

"כיוון שעשיתי סרט ‑ לא, אבל בטח שהתאכזבתי כי הרבה חברים עזבו אותי, הרבה חברים בגדו בי. אנשים שחשבתי שהם חברים שלי נעלמו פתאום. ואז הבנתי שהם לא היו חברים שלי, הם היו חברים בגלל הכסף. זה טבעו של עולם, אני לא יכול לשנות אותו. ניסיתי ולא הצלחתי.

אנשים השתגעו במדינה הזו בגלל כסף, שכחו את החברות. אתה מדבר עם בן אדם ואף אחד לא מקשיב לך, כולם בטלפון, כולם משדרים ואף אחד לא רוצה לקלוט. לי לא חסר כלום, לא כסף, לא כבוד, לא משפחה ולא ילדים, יש לי הכל. אני דואג עכשיו לכלכלה שלי, אני מתעסק בכיס שלי. לקחתי חמישה מיליון דולר, ואותם אני הולך לשרוף בהנאה בשארית ימיי, לשרוף, להשתגע, לטוס בהליקופטרים, לנסוע בצוללות, עושה מה בראש שלי, ואף אחד שלא יגיד לי מה לעשות עם הכסף שלי".

פיינשטיין גם אומר שרבים מחבריו כבר לא נמצאים כאן יותר והוא רוצה לחיות את הרגע. "זה קורה לנו. אני חי את הרגע כמו שצריך, אני יודע שזה יקרה, אני לא חושב על זה אבל אני יודע שזה יקרה".

יש לך היום אויבים?

"שלושת רבעי עולם", אומר פיינשטיין. "כל מי שאני שם להם את הגדרות והגבולות נהיים שונאים שלי. מגרש החניה, התלוננו על תלוליות עפר, שפכתי חול פרטי, איפה שפכתי? עשיתי גבול, זה מפריע למישהו. זה מציק לו כי הוא לא יכול לחנות חינם, עולה לו עשרה שקל עכשיו. לא גונב, לא מרמה, אומר: 'פה אתה לא יכול לחנות'. תראי כמה שונאים".