בכל תחילת שנה, לאחר החגים, מתעורר בוועד הכיתה צורך לקיים פעולת גיבוש. ולי לא ברור מה מקור הצורך. האם מדובר בלא יותר משיטה לכלות את הזמן של הילדים עם פעילות של שבת בבוקר, או שבאמת יש איזו תחושה שכיתה ג' 3 היא סוג של סיירת מובחרת שאין ברירה אלא לגבש אותה לקראת האתגרים הגדולים שמצפים לה בהמשך הדרך?

כך או אחרת, האירוע המדובר מגיע בתקופה הזו של השנה, אחרי החגים והחופשות, רגע לפני שנהיה קר מדי ואפשר עוד לטייל בארצנו הנהדרת.
הוועד המארגן הוא לרוב ההורים שזה גם הילד הראשון שלהם במערכת, והם עדיין לא הבינו שלהורים אחרים זה הילד השני או השלישי במערכת, ולהם אין עוד הרבה אנרגיה לגיבוש בקנה.

image איור: shutterstock

אז הכיתה המתגבשת ארגנה מדריך טיולים, רשימת פריטי אוכל ושתייה, ובהנחה, והכל תוך התחשבות בשומרי השבת. אני לעומת זאת מצאתי את עצמי בחמש בבוקר מתגבשת עם עצמי, בתוך השמיכות, ובלי שום כוונה לצאת לטיול עם הקטן.
הוא מצדו נשלף מהמיטה תוך שהוא ממלמל שהיום שבת, כך שגם האידיאלי, שלא הבין למה הוא צריך להתגבש עם אנשים שהוא לא מכיר וגם אין לו שום כוונה להכיר, התעורר.

"אני לא זקוק לחברים חדשים", הוא אמר כטיעון נגד היציאה מהשמיכה ואני הסברתי לו שזה בכלל בשביל הילד, שלא אשם שהוא הילד השלישי.

וזה עבד. בפרצוף קודר ואנטי חברתי נסע האידיאלי איתי ועם הקטן אחרי שיירת המתגבשים ליעד לא נודע. כל הדרך הוא שאל "למה זה מגיע לי העונש הזה?" וקיטר "יכולתי ללכת למכון כושר, לנוח, לסדר את המחסן, לעשות את כל מה שאני מתכנן כל שבת לעשות ולא עושה".

בנקודת היעד הילדים התגבשו עם עצמם, הבנים עם הבנים וכך גם הבנות. אחרי הסבר קצר על פריחת הסתיו שעניינה רק את הילד החכם של הכיתה, התעייפנו וביקשנו מהמדריך הפסקה. המחצלות נפרשו ושלל מאכלי הבית יצאו מהצידניות. תחרות המאסטר שפית של הכיתה התחילה, ואני נפסלתי בשלב טרום האודישן, והאמא הרזה של הכיתה שלפה את הג'חנון שהכינה לבד. כולל הבצק.

הגברים פרשו הצדה, כששיח על פשטידות התערבב עם שיעורי הבית במדעים. אני התחלתי לפהק. הוא צודק, בשביל מה היינו צריכים את זה. התגנבה לתוכי מחשבה להימלט מהאירוע בלי שאף אחד ישים לב, אבל אז קפץ האבא המגניב, ארגן איזה חבל ותיזז את כולם למשחק כוחות הוגן - ההורים נגד הילדים.

"נראה להם מה זה!" צעקו ההורים וכיסחו לילדים את הצורה ב'נוק אאוט'. האידיאלי הפגין כישורי כושר, ומשך בכוח את החבל. ההורים המגובשים התגבשו עם עצמם, הסנובים התגבשו עם הטבע ואלה שאף אחד לא רוצה להתגבש איתם נעו בין הקבוצות.

ואז שיח הפשטידות מיצה את עצמו. "נזוז?", שאלתי את האידיאלי בשלב שבו הרגשתי הכי מגובשת שרק אפשר והוא ענה "מה הלחץ? לאן יש לנו למהר?", ומיד חזר לשיח פוליטי ער עם הגברים שהתגבשו סביב בירה וגרעינים. "ראיתי שמאוד נהנית", פרגנתי לו בדרך חזרה הביתה. "בסדר", הוא ענה, "היה נחמד. רשמתי אותנו לטיול הבא".