פרויקט 'משלבים זרועות' של בית ספר 'לוטם' במחנה הצבאי צריפין, זכה לאחרונה בפרס הרמטכ"ל, זאת לאחר חמש שנים שהוא פועל. במסגרת הפרויקט הופכים 20 צעירים על הרצף האוטיסטי הלומדים בבית הספר לחיילים ליום אחד כל שבוע, במהלך כל השנה. "אנחנו לא 'מעסיקים' אותם", אומרים בבית הספר. "הם תורמים לצבא ונתרמים".

"לבנות משהו נורמטיבי ומשמעותי". התלמידים בצריפין | צילומים באדיבות  בית ספר 'לוטם'

פרויקט 'משלבים זרועות' הינו פרויקט משותף לבית ספר 'לוטם' לצעירים בני 12 עד 21 על הרצף האוטיסטי, עיריית רחובות ויחידת הקישור והלוגיסטיקה במחנה הצבאי צריפין. במסגרת הפרויקט יוצאים בכל יום שלישי 20 תלמידים בני 17 מבית הספר ליום בו הם ממיינים, מדביקים, מסדרים וסוגרים מעטפות עבור הצבא, כל זאת כאשר הם לבושים במדי צה"ל ומשתלבים בחיי הבסיס, כולל ארוחות משותפות עם החיילים בחדר האוכל.

"תפקוד אמיתי"

"בהרבה מסגרות חינוך יש תוכנית שאותה מפעילה עמותה, וכאן חיפשנו תוכנית שתאפשר לתלמידים התנדבות תעסוקתית", מסבירה תמר פרידמן, מנהלת בית ספר 'לוטם'.

פרידמן מסבירה, שברחובות ישנו מענה מגיל שלוש ועד גיל 21 לכל סוגי הלקויות במערכת החינוך, ולאחר גיל 21 התלמידים עוברים לטיפול משרד הרווחה ורבים מהם משתלבים במסגרות תעסוקתיות, מה שהופך את ההתנסות שלהם במחנה צריפין ליתרון גדול ביכולת שלהם להשתלב בעתיד במסגרת תעסוקתית.

כבר בתחילת השנה מגיעה הקצינה האמונה על התחום לבית הספר, ושם נערכים ובוחנים מי יכול להתאים לתוכנית ולאיזו מסגרת בדיוק. "הרי אנחנו לא רוצים שהצבא ייתן מדים ושיהיו שמחים וזהו, אנחנו מדברים על תוכנית", אומרת פרידמן.

השנה מתחילה בעבודה אינטנסיבית על הכנת הצוות והתלמידים לנושא התעסוקתי. תמר רוגינסקי, מרפאה בעיסוק, מגיעה לבסיס ובודקת אילו סוגי עבודות יכולים להתאים לאילו מהתלמידים, ולאחר מכן היא מספקת הדרכה לצוותים. בהמשך מתקיים טקס בבית הספר עם נציגים מצה"ל שמגיעים ומחלקים מדים לתלמידים, ואז כאמור בכל יום שלישי הם יוצאים ליום בבסיס, כאשר כל יום כזה מצריך היערכות מיוחדת של מלווים והסעות.

"מבחינת ההתמודדות עם הגירויים השמיעתיים והחזותיים זה מאוד קשה", אומרת פרידמן. "הם מגיעים בבוקר לבית הספר, לובשים את המדים, הולכים למחסן תעסוקה, ממיינים, אורזים ארגזים, מדביקים מדבקות ויש להם הספק עבודה. לאחר מכן יש להם ארוחת צהריים וצריך להבין שזה לא מובן מאליו ש־20 תלמידים יושבים בחדר האוכל עם חיילים אחרים.

התוכנית נבנית כל שנה מחדש בהתאמה לתלמידים. "אנחנו מדברים פה על הזדמנות בה הצבא מסתכל על התלמידים ממקום של כוח. הם לא מסתכלים על המסכנות שלהם והם גם מצליחים להביא אותם לתפקוד אמיתי", ממשיכה פרידמן. "זה להסתכל על הכוחות של כל נער ונערה, באמת לקבל את השונה ולהתאים את הסביבה כדי שהם יוכלו לקחת בה חלק".

פרידמן אומרת שבצה"ל נערכים לקראת התלמידים בצורה מדהימה. "איך הצבא פתאום 'מדבר' אוטיזם. הם נעים על הציר בין הסביבה הרגילה ובין הסביבה האוטיסטית. כשהתלמידים יוצאים החוצה אנחנו לא יכולים להפוך את העולם לאוטיסטי בשבילם. בגלל השותפות הזו אנחנו מצליחים לבנות משהו נורמטיבי ומשמעותי, וזו הגדולה של הפרויקט. יש משהו שמאפיין את הקהילה החינוכית ברחובות, וזה החיבורים בין הכל, יש איזו תרבות של הגופים ולקיחה של החינוך המיוחד צעד אחד קדימה.

ליווי צמוד.   זוהר בלום | צילום: אבי מועלם

ראש העירייה רחמים מלול, מחזיק תיק החינוך זוהר בלום, מנהלת האגף אפרת צוקרמן, מנהלת האגף לחינוך מיוחד מיכל חסדאי, המפקחת מירי קינן, מירית לב המורה שמובילה, ליה מוזס הקצינה ואלוף משנה שרון אזולאי, יחד עם מפקד הבסיס ארז הראל, כולם ביחד הפכו את הפרויקט הזה לאפשרי".

"מענה ייחודי"

מיכל חסדאי, מנהלת המחלקה לחינוך מיוחד באגף החינוך, סבורה שבעיריית רחובות לקחו את החינוך המיוחד צעד אחד מעבר לקיים ברשויות אחרות: "ילדי רחובות לא יצטרכו לצאת מהעיר לחינוך לא משנה מה הלקות שלהם. המחלקה לחינוך מיוחד בעירייה חולשת על כמעט 2,000 תלמידים מגיל שלוש ועד 21, מכל סוגי הלקויות, ויש אמירה מאוד חזקה של ראש העירייה שילדי העיר לא צריכים לצאת מהעיר. במשך השנים בנו פה אימפריהלכל ילד תופרים חליפה ולכל ילד מוצאים מענה ייחודי לו בתוך בתי הספר".

חסדאי מספרת שבבתי הספר 'עידוד' ו'לוטם' ישנם מערכים רבים שמטרתם לסייע לתלמידים בהשתלבות בחברה ובתעסוקה. "אנחנו לא מעסיקים אותם, אנחנו מכשירים אותם לתעסוקה. כל אחד תורם וזה קורה מהרגע הראשון. יש קשיים ויש אתגרים וצריך לעמוד בזמנים, אז אנחנו משתמשים בכל מיני אמצעים. יש ילדים שעולים לאוטובוס עם אייפדים וחלק עם כרטיסיות ואנחנו מכשירים אותם לכל כישורי החיים: איך עומדים בתור, מתנהגים יפה באוטובוס, דברים שלנו נראים מובנים מאליהם, אבל אצלם צריך לחזור ולתרגל אותם".

בבית ספר 'לוטם' בנו במיוחד גם דירת הכשרה, כחלק מההכנה של התלמידים לחיים האמיתיים. הם מתרגלים בדירה כיצד מכבסים, שוטפים כלים, מבשלים, וכיצד יוצאים למכולת ורוכשים מוצרים.

בנוסף, ישנו פרויקט בר מצווה שבמסגרתו כל תלמיד מאומץ על ידי תלמיד אחר מבית ספר 'המר', וביחד כולם עולים לתורה אחת לשנה וחוגגים. "אין עין אחת יבשה במקומות האלה", מסכמת חסדאי. "זה לא קל לראות את הסבים והסבתות, אבל אנחנו נותנים להם אור בעיניים, זה מאוד מרגש".

"ברק בעיניים"

קצינת גף אחסנה ביחידת לה"ב, סגן ליה מוזס, מובילה את הפרויקט כבר שלוש שנים מצד צה"ל. היא זו שמגיעה לבית הספר בתחילת השנה, מלווה את התלמידים בבסיס ואחראית לכל נושא בפרויקט

"הם מגיעים מדי שבוע לעבודה תעסוקתית במחסני היחידה, ועובדים ממש כתף לכתף עם החיילים", היא אומרת. "רואים את הברק בעיניים שלהם כשהם יורדים מהאוטובוס ויש להם רצון להשתלב ביחידה ובחברה, וגם החיילים רואים את הרצון שלהם. החיילים שואבים כוחות מהפרויקט ונרגשים לקראת המפגשים. הם מקבלים ערכים של ערבות הדדית וקבלת האחר. יש חיילים שמאוד התחברו לתלמידים". 

להתאים את הסביבה". התלמידים בפעילות | צילום: באדיבות ביה"ס 'לוטם'

סגן מוזס מדגישה את חשיבות העבודה של התלמידים בבסיס: "יש שלושה מחסנים. מגיע אלינו ציוד לחיל האוויר ואנחנו צריכים לבדוק שהציוד תקין ושמיש כדי שנוכל לאחסן אותו. התלמידים פותחים את הציוד, בודקים, סופרים למנות קטנות, והם מקדמים אותנו, הם עושים את העבודה שהחיילים עושים והעבודה משמעותית, וזו באמת תרומה משמעותית. אם היא לא היתה, הפרויקט הזה לא היה ממשיך. אני באמת מרגישה גאווה כקצינה להוביל פרויקט שהוא כל כך ערכי".