בחור שחיזר אחרי בחורה בפייסבוק כונה על ידי חברתה בפומבי "לא נורמלי". בקהילה שבה הם חיים, אותה חברה היא דמות מוכרת ואנשים מקשיבים לה. "זה פגע בו עד עמקי נשמתו והוא תבע אותה על לשון הרע בסכום של 30 אלף שקלים", מספרת אביבה חלבי, מנהלת מרכז הגישור העירוני על אחד המקרים שהגיע לפתחו.

"הוא לא נשאר חייב ופרסם בחנויות האוכל מנשרים בגנותה, ואמה של החברה הלכה לחנויות והחברות אמרו לה: 'מה זה שכותבים על הבת שלך?', ונוצר סכסוך קהילתי". במקרה הזה, לאחר שהגיע למרכז הגישור, הוא הסתיים בפשרה שהתקבלה ע"י שני הצדדים: "בסופו של דבר שני הצדדים התנצלו". 

מבנה הגישור החדש | צילום: דוברות עיריית רחובות

לא מדובר במקרה בודד. רחובות הפכה בשנים האחרונות למעצמת גישור. הצוותים בגני הילדים, חברי המועצה והתלמידים בבתי הספר והגנים עוברים קורסי גישור, ובמרכז 'דיאלוג' העירוני מיישבים סכסוכים של תושבי העיר בסבסוד העירייה.

אך נושא הגישור אינו בולט רק ברמה העירונית, ובעשור האחרון מגיעים לרחובות אנשים מכל רחבי הארץ כדי להסתייע בנושא.

ישנם 40 מרכזי גישור בישראל, אך רחובות היתה החלוצה, והיא גם העיר הראשונה בארץ שבה העירייה משקיעה ובונה מבנה במיוחד למרכז הגישור.

מנהלת מרכז הגישור בעיר, הפועל מטעם האגף לשירותים חברתיים, היא אביבה חלבי. בהכשרתה היא עובדת סוציאלית קהילתית והיא עובדת בעירייה כבר 20 שנה, בעשר מתוכן היא משמשת כמנהלת המרכז. כמו כן היא גם יועצת ראש העירייה למעמד האישה.

במרכז עובדות שלוש מגשרות ושתי עובדות בתחום מעמד האישה, ואיתן 50 מגשרים מתנדבים מכל התחומים.

"לא יושבים ומחכים, יוזמים ומציעים". המגשרות | צילום: אבי מועלם

"מרכז גישור ודיאלוג בקהילה הוא שירות מטעם הרשות, לטובת התושבים ולטובת הרשות", מסבירה חלבי. "תושבים באשר הם יכולים להיתקל בהרבה קונפליקטים, בין אם אלה קונפליקטים אישיים, בין־אישיים, סכסוכים במשפחה, עם מוסדות, ועם עסקים. הרשות הקימה מרכז שעוזר לה לסייע לתושבים ליישב את הסכסוכים שלהם מחוץ לבית המשפט".

איך מגיעים אליכם?

"ברמה העירונית יש לנו את בית המשפט לתביעות קטנות ואת בית משפט השלום. יש את המפקחת על המקרקעין, משטרת ישראל, עובדים סוציאליים, פניות הציבור וכל גורם אחר. יש גם פניות עצמאיות וגם לקוחות מרוצים שהגיעו דרך בית המשפט ואחרי זה אומרים: 'רגע, יש לי עוד'. ויש לנו גם גורמים ארציים".

השירות הוא קודם כל עירוני, עבור תושבי העיר, והתשלום לגישור עבורם הוא סמלי ‑ 50 שקלים בלבד. אולם גם תושבי האיזור המתגוררים מחוץ לרחובות יכולים לפנות למרכז ולקבל שירות, בתשלום מעט גבוה יותר, ובמקרים מסוימים יש פטור מתשלום, למשל במקרים שבהם המשטרה או בית המשפט מפנים לגישור, או במקרים של ועדי בתים.

"ההורים ניצלו"

חלבי מספרת שלפתחו של מרכז דיאלוג מגיעים מקרים מעניינים, גם ברמה העירונית. מקרה מעניין אחד הוא של קהילת יוצאי אתיופיה בקריית משה: בשנים האחרונות נבנה בית כנסת אחד לקהילה, אך מי שמכיר את הקהילה האתיופית יודע שיש שתי תתי־קהילות, העלייה הוותיקה והחדשה. "הם לא מתפללים באותה שפה ודרך, יש להם מנהגים שונים, והיה סכסוך גדול עד כדי כך שעיריית רחובות נתבעה", מספרת חלבי. וכשבמרכז לגישור שמעו על המקרה הם התערבו והושגה פשרה.

במקרה אחר זוכרת חלבי כיצד התכנסו במרכז 25 מגשרים מטעם הקהילה ובסופו של יום הסכסוך יושב כשכל הצדדים יצאו מרוצים.

במקרה נוסף, מועדונית של הרווחה בשכונת אושיות שהוקמה תחת דיור מוגן ויצרה מפגע רעש, הובילה לסכסוך בין דיירי הדיור המוגן ובין המועדונית.

"זה העסיק את המשטרה, את עמיגור (החברה שמנהלת את המבנה - א.ק), ועד השכונה, המוקד העירוני, את כל הגורמים. קודם כל השכנים ירדו ופגשו את אנשי המועדונית, ומעבר לפתרון הסכסוך, הקשישים התארחו, שיחקו, לימדו ובישלו, ונוצר משהו שהוא מעבר לסכסוך".

במקרה קיצוני אחד, משפחה של שישה ילדים שלא הגיעו להסכמות לגבי הטיפול בהורים המבוגרים, כמעט הגיעו לכדי מצב שבו ממנים אפוטרופוס חיצוני על ההורים. "גישרו ביניהם", אומרת חלבי, "וההורים ניצלו כי כשיש אפוטרופוס חיצוני אתה לא יכול לקנות נייר טואלט בלי חתימה של עורך דין".

"קורס 'גישור קטן'"

המרכז, כאמור, גם מלמד את צוותי הגנים ברחבי העיר. "יש פינת גישור בכל גן ואנחנו מלמדים את הצוותים העירוניים נושאי גישור", אומרת חלבי. "בבתי ספר אנחנו עושים קורס 'גישור קטן' לילדים, והם לומדים להיות מגשרים, מיישבים סכסוכים ויש להם גם תיבת גישור בבית הספר, גם ביסודיים וגם בתיכונים".

חלבי מסבירה שבכל מקום בעיר שאליו אפשר להביא סדנה, מרכז הגישור יהיה שם, ללא תשלום. "אנחנו לא יושבים ומחכים, אנחנו יוזמים ומציעים את השירות".

המגשרות. "במקום להגיע לתביעה" | צילום: אבי מועלם

מתוך ניסיונך, אנשים ממהרים ללכת לבית המשפט?

"כן, דבר ראשון יש אינפלציה של משפטנים, ודבר שני, אנחנו מאוד תחרותיים באופן אובייקטיבי, ואם מישהו עשה לנו משהו, החלופה הראשונה היא 'אני אתבע אותו'. כשאתה תובע מישהו שום דבר טוב לא ייצא מזה.

אוקיי, אז אני חניתי לא טוב, קראת לי, פתחת לי תלונה כי איימתי עליך, כי אמרתי לך 'אם תזיז את המכונית תראה מה אני אעשה לך'. אז הוא רץ למשטרה ומגיש תלונה, המשטרה סוגרת את זה מחוסר עניין לציבור, ואז מה? הם ממשיכים להיות שכנים, ואז מתחילות הצקות הדדיות וזה מתחיל להעסיק את הגורמים העירוניים, את המוקד, את הרווחה, את המשטרה. אז גם לעירייה וגם למשטרה יש אינטרס לפתור את הבעיה. מרכז הגישור מאפשר את זה לא רק כי זו העבודה שלנו, אלא גם כי זה חזון ואידיאל, והעובדה שאנחנו חלק מהרשות מסייעת לנו לפתור דברים".

חלבי מדגישה שגישור יכול להתקיים רק באופן רצוני. "אף אחד לא יכול להכריח מישהו להשתתף בכוח בגישור. ההבדל בין גישור ובין בית משפט הוא שבמקום שמישהו אחר יכריע, אתה לוקח אחריות על התוצאות".

"שיח ציבורי מכבד ויישוב סכסוכים בדרכי שלום הם ערכים בעלי משמעות גדולה עבורנו, ובהתאם לכך מדי שנה הגדלנו את התקציב למרכז הגישור העירוני, ואף השקענו משאבים לבניית בית מיוחד לנושא", מסכם ראש העירייה, רחמים מלול. "אני גאה על כך שמרכז הגישור והדיאלוג ברחובות מהווה מודל מוצלח ברמה הארצית".