מי שמכיר מקרוב את מירב חורב, בתו של ראש העירייה רחמים מלול יודע לספר שהיא "כמו רחמים רק בהתגלמות של אישה". היא קרובה מאוד לאביה והוא מעריך את דעתה, אבל כמו שאר בני המשפחה מקפידה שלא להיות מעורבת בעניינים הקשורים לניהול העיר

"אומרת דברים כשאני מרגישה שאישי מתערבב עם הפוליטי". מירב חורב | צילום: אבי מועלם

באופן מפתיע דווקא מערכת הבחירות האחרונה, שבה אביה מתמודד יחיד לראשות העיר וכסאו מובטח, נחשבה ליצרית מאוד. גם חורב מצאה את עצמה באור הזרקורים אחרי שספגה ביקורת על פוסטים שפרסמה בפייסבוק. כעת היא מדברת לראשונה על הכלאביה, הרשתות החברתיות, קמפיין הבחירות והשפעת התפקיד הבכיר ביותר בעיר על המשפחה

"כל אחד בחר את דרכו"

חורב, (45), נשואה לאלעד, מנהל בכיר במועצה אזורית שער הנגב ואם לשלושה בנים: איל, לומד במכינה הקדם צבאית ביתיר, עדו, תלמיד כיתה י"א בישיבת 'אמית עמיחי' ברחובות ורון, תלמיד כיתה ז' באותה ישיבה. במקצועה היא משמשת כסמנכ"לית במטה 'ישראל דיגיטלית'. 

את משפחת מלול המורחבת, היא אומרת, אפשר לראות כמיקרו קוסמוס של החברה הישראלית. "אנחנו שבעה ילדים: חמישה בנים ושתי בנות. התחנכנו בבית דתי, ולאורך השנים כל אחד בחר את דרכו. יש בבית כמעט את כל השבטים. יש לנו אח אחד חרדי, יש אחים שאינם דתיים ויש אחים שנמנים עם המגזר הדתי־לאומי. אני חושבת שבמידה רבה הדבר עומד לזכותם של הוריימצד אחד יכולת להתוות קו ודרך, ובסופו של דבר לקבל את העובדה שכל אחד עשה את הבחירות וההחלטות שלו. החוויה של ארוחת השבת אצלנו היא מסקרנת ומגוונת ורועשת, וזה מאוד מעניין". 

חורב מספרת שהוריה עלו ממרוקו במסגרת עליית הנוער, בימים שבהם עוד לא התגבשה חרדיות ספרדית. "היתה חרדיות אשכנזית שפרשה את חסותה על הילדים המוכשרים בקרב העולים החדשים, והרבה שנים אבא שלי למד והתחנך בתוכנית האשכנזית־חרדית, ולימים נוסדה ש"ס".

"רחובות היא המשפחה המורחבת"

לפני שמלול נכנס לפוליטיקה הוא שימש במשך 35 כאיש חינוך. "פס הקול של הילדות שלי הוא זה של תושבים שעולים לרגל ושוטחים את הצרות שלהם ואת הבקשות בפני אבא שלי כשהיה איש חינוך בכיר", נזכרת חורב.

מלול. בעבר איש חינוך | צילום: אבי מועלם

לימים, נכנס למועצה ושימש בה חבר בהתנדבות במשך שנים רבות. "הילדות שלי היתה לראות איך דלת הבית פתוחה לכל אחד ללא הבדל דת, גזע, ומין, ולהושיט עזרה. הרבה פעמים אני אומרת לו, 'בהטרוגניות שלנו - אתה אשם'. כל אחד לקח את זה לכיוון שלו".  

מבין שבעת האחים, שלושה מתגוררים ברחובות, שלושה במקומות אחרים ואחד חי בחו"ל.  חורב עצמה עברה לאחר נישואיה להתגורר בגוש קטיף עד לפינוי. "אחרי ההתנתקות עברנו לקארווילה שבה חיינו שמונה שנים ואז הקמנו מחדש את גני טל במועצה אזורית נחל שורק". 

איך אביך בתור איש משפחה? 

"אבא שלי ברמה האישית הוא מודל לחיקוי והערכה מאוד גדולה מבחינת כולנו. הוא אדם רגיש בטירוף, הוא קשוב ורחום, תמיד הוא כתובת, לכל דבר, להיוועצות ושיתוף בדילמות. אולי המתנה הכי גדולה שנתן לנו זה באמת תחושה שיש לך גב ואתה יכול לסמוך עליו ועל יכולת הניתוח שלו ועל הניסיון שלו. יש לו באמת מין ניסיון כזה של אדם שראה הכל

"הפוליטיקה לא פשוטה, הוא חווה וראה כמעט הכל", היא מוסיפה. "כמשפחה טיילנו המון, הוא עזר בשיעורי בית, אז במובן הזה עד שנותיו בפוליטיקה הוא היה מאוד נגיש וכמובן שהפוליטיקה תובענית אז הנגישות שלו פחתה. מבחינתנו הוא ראש השבט מכל ההיבטים". 

עד כמה העובדה שהוא ראש עירייה משפיעה על המשפחה?

"יש בעולם הגדרות תפקיד ותפיסת תפקיד, איך האדם תופס את תפקידו, בין אם היה מורה או חבר כנסת או ראש עירייה. הוא מבחינתו מושקע כל כולו בתפקיד שהוא לוקח על עצמו. כמנהל בית ספר הוא היה בא ראשון והולך אחרון וכך גם כראש עירייה. אם תרצי, רחובות היא המשפחה המורחבת שלו. זה מאוד משפיע. אנחנו תמיד צוחקים בשולחן שבת שהוא משאב מוגבל.

"אבא הוא משאב מוגבל". מירב חורב | צילום: אבי מועלם

במשך השבוע, כולל בימי שישי, הוא בעבודה. כשאנחנו מתלוננים, הוא אומר: 'אם הייתם יודעים כמה יושב לי על השולחן ולכמה אנשים צריך לעזור לא הייתם אומרים כך'. זו התשוקה שלו, הוא מת על העבודה שלו ואנחנו עומדים מאחוריו, גם אמא וגם אנחנו, וזו משימת חייו, התפקיד הזה הוא ממש משימת חייו".

"מחויבות משפחתית"

 לדבריה, בנעשה בעיר ברמה היומיומית היא לא מעורבת, בעוד שאחיה שחיים ברחובות מעורבים יותר כתושבים.

הוא מתייעץ איתך הרבה לגבי נושאים שונים שקשורים בקמפיין הבחירות?

"אני לא חלק מניהול העיר, אינני תושבת רחובות, המעורבות סביב הבחירות היא מהמקום של המחויבות המשפחתית, מאהבה של בת לאביה. הוא מעולם לא מביא דילמות שקשורות לניהול העיר הביתה. אני קרובה אליו, הוא יכול לשתף בסיפורים, מספר איך מתכננים, מספר שיש פסטיבל, אבל לא משתף בניהול העיר, וגם טבעי שאם אני קוראת משהו בעיתון או שאנחנו רואים משהו, אנחנו אומרים את דעתנו. הוא מקבל בסוף החלטות עם עצמו ואני חייבת לומר שברוב המקרים הוא צודק". 

את מצהירה שאינך מעורבת אבל פעילה מאוד בפייסבוק. לא אחת ביקרו אותך על הפעילות הזו, למשל במחאת הזבל. 

"אני אומר שבשלב המעורבות שלי בחרתי בכמה כלים שהיו שגויים והתנצלתי על כך. הבנתי שהסובייקטיבי והאובייקטי התערבבו והסרתי את המילים הבוטות. פייסבוק זו זירה שמתנהל בה דיאלוג עם אנשים שאת מכירה או לא, חלקם אחרי מקלדת מרשים לעצמם להתבטא וזה לא מאוד נעים. במקומות שאני בוחרת להתבטא אני אומרת כי יש לי מה לומר, ואני עומדת מאחורי זה. אני אומרת דברים כשאני מרגישה שאישי מתערבב עם הפוליטי והביקורת אינה עניינית. לחלק מהתגובות אני מגיבה ולחלק לא. אני משתדלת להתנהל במרחב הציבורי בהתנהלות ראויה".

מה התחושה שלך לגבי קמפיין הפתק הירוק? 

"בחירות פעם בחמש שנים זו חגיגה לדמוקרטיה והיא מאפשרת יציבות ומשילות של חמש שנים, לא כמו ממשלות קודמות שמתחלפות בתדירות יותר גבוהה וקשה לתכנן מדיניות וליהנות מפירותיה. בעיניי פתק ירוק הוא קצת לחתור תחת הדמוקרטיה. זה לבחור בנגד במקום בעד, ואנחנו אנשי בעד.

"פתק ירוק הוא קצת לחתור נגד הדמוקרטיה". מלול האב | צילום: אבי מועלם

אני לא יודעת מי עומד מאחורי הפתק הירוק, אבל מי שחושב שהיתה יכולה להיות אופציה טובה יותר היה מתכבד ומגיש את מועמדותו. עובדה שאין מתמודד נוסף. או שהעריכו שלא יכולים לנצח אותו, או שלא רוצים או לא יכולים לנהל עיר וזה גדול עליהם. תחת החגיגה הדמוקרטית זה קצת לא הוגן, קצת פחדני ותבוסתני. אין מחלוקתלא על היושרה ויכולות הניהול ולא על הניסיון. יש ביקורת ומה לתקן". 

את רואה את עצמך בפוליטיקה? 

"אומרים שאנחנו דומים, אבל אני חושבת שלאבא שלי יש יותר אומץ כי הוא בחר בזירה שהיא ממש קשוחה. זה עובר לי בראש. עוד לא בחרתי בכיוון פוליטיקה. זה עולם עם כללים וכדי ללכת בו כברת דרך צריך ללכת בדרכים מסוימות. אני בתפקידי ניהול מקצועיים בשירות הציבורי, ולא שוללת, אבל זה כרגע לא עומד על הפרק". 

בימים אלה של קמפיין הבחירות הדברים נהיים מעט סוערים, מה את יכולה לספר על התחושות של אביך? 

"אני דווקא חושבת שביחס לערים אחרות הקמפיין ברחובות לא מאוד שקט, אבל אי־אפשר לכנות אותו 'סוער'. העובדה שיש מועמד אחד הכתיבה טון אחר. הבחירות לא אוטומטיות, צריך לצאת ולהצביע. יש אמירות שאני מניחה שטוב היה שלא היו באות לאוויר העולם, אבל אבא שלי, ממרום שנותיו וגילו, יש משהו בוותק שנותן לך פרופורציה ופרספקטיבה. אנחנו לפעמים אומרים 'ראית?' 'שמעת?' והוא די רגוע, הוא יושב ומקשיב, בדרך כלל לא מתבטא מיד במקום, עושה הליך עיבוד ונוקט פעולה או אומר אמירה, ובסופו של דבר שיקול הדעת שלו מתברר כנכון

"התחושות שלו? בסך הכל מתבונן ומתערב איפה שצריך, מנחה ומאוד מעורב בקמפיין בשבועות האחרונים. הוא מביט על הכל בפרספקטיבה של אדם שראה דברים. הוא בפרופורציות לגמרי והוא מאוד רוצה להמשיך ולעשות, יש עוד המון מה לעשות והוא ישמח מאוד לחזור ולהקדיש את כל שנותיו רק לעשייה למען הציבור".